חיפוש

#רק_אומר

הבלוג של רונן מאיר

תגית

דת ומדינה

עשירי למניין

יש משהו יפה מאוד ברעיון של מניין. יהודי יכול ורשאי להתפלל בגפו, ובלית ברירה הוא אף חייב, אך הוא מודרך להתקבץ לשם תפילה. כך בכל מקום, בכל זמן ומצב היהודי מתוכנת לחפש את אחיו לשם קיום מצוות תפילה בחברותא. להמשיך לקרוא "עשירי למניין"

5 הערות על שיוויון בנטל

חרדים

נקודת המפתח היא לא שיוויון בנטל. את אי השיוויון הברור ניתן לאזן בקלות בעזרת תקציבים הוגנים מצד אחד והטבות מפליגות מצד שני. בלי שיוויון בנטל אין שיוויון תקציבי, חד וחלק.
כל מה שצריך כדי שזה יקרה הוא אחוז הצבעה גבוה, כולל כל הפיינשמקרים, והופ – ממשלה בלי חרדים שעושה סדר וצדק. ואם הם מאיימים לטוס לברוקלין? אדרבה.

1.
העניין המהותי בין החרדי המשתמט לבין החילוני המתגייס הוא השקט הנפשי של האמא. העובדה כי אמהות חרדיות מקבלות ביטוח נגד חרדת מלחמות ואמהות אחרות לא מקבלות את אותה פוליסה היא העיוות המוסרי (והיהודי) הגדול. אי השיוויון בנטל הוא בין האמהות.

2.
אין ולא צריך להיות קשר בין סוגיית גיוס צבאי של חרדים, שהוא עניין יהודי פנימי, לבין עניין שירות אזרחי של ערבים, שהוא עניין ישראלי פנימי. הציפייה שפלסטינים ילחמו נגד פלסטינים על הגנת היהודים היא אבסורדית ומופרכת מיסודה. מצד שני, הציפייה כי אזרחים ערבים יבחרו במסלול של שירות אזרחי – קהילתי או לאומי – היא ציפייה חיובית.
לעניות דעתי זה יתגלה ככלי האפקטיבי ביותר במאבק של הערבים להגדלת חלקם בעוגה וסגירת הפערים.
גם המנהיגות הערבית מבינה את זה, ולכן היא מתנגדת בתוקף.

3.
המכנה המשותף היחיד בין שני העניינים הוא ששניהם תלויים בהחלטה של הקהילה – החרדית והערבית. השינוי צריך לבוא מתוכם. אשרי המאמין, אינשאללה.

4.
אני בטוח שאפשר, ואפילו בקלות, לגייס את הנוער החרדי בלי לפגוע במעמד של נשים בצה"ל. יש מספיק חזית בשביל ליצור הפרדה קונסטרוקטיבית בין לוחמים חרדים ללוחמות.

5.
המשפט "ממיתים את עצמם באהלה של תורה" הוא שיא הציניות והאליטה של הנבזיות.

***
התמונה: עצרת חרדים נגד גיוס צבאי או אזרחי, מתוך כתבה באתר מגפון.
הבלוג של 'זונות פוליטיות' :: עוֹד אָבִינוּ חַי, כִּי הוּא טֶרֶם נָפַל בַּקְּרָב

דה-מרקר קפה

בין ירושלים לתל-אביב

ביום ראשון 20.05.2012 יחול יום ירושלים תשע"ב. מי שלא זוכר על מה, למה ומתי הנה לינק לויקיפדיה – יום ירושלים.

את היום בו שוחררה ירושלים, 7 ביוני 1967 אני זוכר היטב. הייתי אז בן תשע. אבא כמובן לא היה בבית, אבל ידענו שבתוקף תפקידו אז הוא אינו באזורי סכנה. הפחד הקיומי הגדול של לפני המלחמה כבר התחיל להתפוגג עקב ההבנה שאנחנו מנצחים (אם כי מימדי הניצחון עדיין לא הובנו). האזעקות לרדת למקלט פחתו מאוד. אני וילד שכן שיחקנו במכוניות צעצוע על המרפסת. ואז אמי יצאה אלינו והתחילה לרקוד במרפסת בשירת "ירושלים, ירושלים".
מחזה מרהיב, תאמינו לי. להמשיך לקרוא "בין ירושלים לתל-אביב"

נתווכח באוהל

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה היתה בצה"ל עוד התרחשות בנושא שירת נשים.

עיקרי הדברים:
1. בבסיס צה"ל בית ספר לאיסוף קרבי התקיים טקס לציון יום השואה. הטקס כלל 'שירת נשים'.
2. חיילים דתיים דרשו להיכנס לאירוע רק עם אטמי אזניים או עם נגנים ומוסיקה חסידית.
3. המפקד הציע פתרון אחר שהתקבל: בזמן שעל הבמה שרות נשים החיילים המסוימים יקראו תהילים.

אני חושב שזהו פתרון מצוין ואני מצדיע לפדגוגיה היצירתית של מפקד ביה"ס לאיסוף קרבי (מה זה בעצם?) של צה"ל.
למה אני כל כך מתלהב? כי זה רעיון שסוגר עניין בלי לפגוע באף אחד.
הרי לא יעלה על הדעת (שלי לפחות) כי יימנע מנשים לשיר באירועים רשמיים של צבא העם, ומצד שני לא יעלה על הדעת להכריח מישהו להאזין בכוח.

נכון, תמיד יכול לקום איזה חוכמולוג ולהגיד שהוא לא מוכן לשמוע שירת אשכנזים, או משהו כזה, ואפילו לנמק בכובד ראש. המפקד שלו יצטרך להתמודד.
תהילים הוא בסך הכל פתרון מנומס ולדעתי אפילו פולקלוריסטי. זה ודאי עדיף על פני כסאח אידיאולוגי שאין לו סוף, בטח לא סוף טוב.

העמדה האישית שלי בנושא 'שירת נשים' היא פשוטה; הם מפסידים.
אני לא בטוח שזה מאפיין את הרמה הווקאלית בטקסים בצה"ל, אבל שירת נשים יכולה להיות חוויה ספיריטואלית.

קצת על הדברים שעושים לי את זה תוכלו לקבל מושג מהאזנה לפליי-ליסט Her Va בערוץ היו-טיוב שלי. יש שם כמה כמה נשים ששירתם היא יותר מאחלה מוסיקה. ואל תתבלבלו מכמה קורקבנים לוהטים, העניין הוא 'שירת נשים' – כתיבה, הלחנה, ביצוע.
אם להתייחס לאחת שהמילים שכתבה השפיעו על מחשבותי, דעותי וחיי – ג'ואן ארמטריידינג היתה תמיד הרבה יותר מאנטרטיינמנט. עם מי מהן הייתי רוצה להיקלע לאי בודד? קל לומר שאקירה, אבל אם חושבים על שפע הזמן מתחת לעצי הקוקוס אני הייתי בוחר במריאן פיית'פול.
במילים אחרות; מי שלא האזין למריאן פיית'פול בקשב לא מבין מהחיים שלו. תרתי משמע ולמעלה מזה.

למי שמעוניין: דוק-ליסט – קלוז-אפ על מריאן פיית'פול, 5 פרקים, 48:46 דקות סה"כ.
100 הקולות הנשיים של כל הזמנים

או-קי, נחזור לתהילים; אם חייל מעדיף להתמקד בפרקי תהילים במקום בהתרחשות על הבמה, מי אני שאפריע לו? כלומר, מה לא בסדר? הדעות שלו?! נתווכח באוהל.
מה שעוד יותר טוב הוא, שאם זה סטנדרט החופש האידיאולוגי של השואו-ביז הצה"לי, מי יוכל להפריע לחייל לקרוא בדבקות את 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' בזמן הרצאתו של איזה רב אורח?

ולקינוח, קצת שירת גברים רלוונטית

יום עצמאות שמח לכל בית ישראל.

***
התמונה: לוחמים, מתוך דף עמדה בנושא שירת נשים באתר תנועת 'ישראל שלי'.
הלוחמות, מתוך ידיעה על תערוכת 'חיילות בפוקוס' שהתקיימה ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל.
מריאן פיית'פול, מתוך גלריה באתר טוטאל-פאזי

דה-מרקר קפה

מבחן מגרון

מיגרון

עשרה ימים אחרי שבית המשפט המחוזי בבאר שבע נפנף את טענת הבעלות של קבוצת בדואים על אדמות בנגב (תיק אל עראקיב), בית המשפט העליון בירושלים אמר חלאס לקבוצת יהודים שהקימו יישוב פרטיזני על קרקע לא להם (תיק מגרון).

יש מצב שתושבי מגרון בעצם צודקים. אין שום סיבה בעולם שיהודים לא יוכלו לרכוש קרקע ביהודה ושומרון, או בכל מקום אחר בעולם. לכן, אם יש מי שטוען כי הקרקע נגזלה ממנו הרי שלפנינו סכסוך נדל"ן, שצריך להיסגר בבית משפט במסגרת דיני מקרקעין או משהו כזה.
ראו הסבר בסרטון המצורף: סיפור מגרון – מצא את המשפט החסר.

אבל בית המשפט העליון פסק נגד מגרון. כמו בכל פסק דין שמאן דהוא אינו אוהב ו/או אינו מבין, שמורה לו הזכות להתפלמס איתו אבל לא לדלג עליו.
בקיצור, אני מצפה מתושבי מגרון ואוהדיהם בדיוק את מה שאני מצפה מהבדואים בנגב ומאוהדיהם.
שמחתי לראות את ההודעה הסולידית של דובר מגרון.

***
תנועת 'שלום עכשיו' רושמת גול נאה. אם לא ידעתם, 'שלום עכשיו' ארגנה והובילה את התובעים הפלסטינים לבג"צ.
בטווח הקצר זה בטח יקל עליהם לגייס כספים, אבל מה בטווח הארוך?

הנה עוד תסריט אפשרי;
בואו נניח כי תושבי מגרון יכולים לזכות במשפט מקרקעין אזרחי. אינני יודע אם אחרי פסיקה של ביה"מ העליון פתוחה דרך למשפט אזרחי, אבל צריך לעבוד כאילו כן ולהתנהל כאילו זה קורה.
כי גם לאחר שמגרון תפונה לשלב ההוכחות יש ערך עצום.
יאפ, אם הטענה המשפטית של תושבי מגרון נכונה וניתנת להוכחה משפטית או ציבורית, מדובר בניצחון ציוני מרתק במיוחד (ולא פחות מזה לתבוסה משפילה במיוחד לצד השני).

במילים אחרות; עפ"י עיקרון הלימון והלימונדה, הגולאסו של 'שלום עכשיו' יהפוך לגול עצמי.

שלושה מהלכים לא אלימים יכולים לייצר את המומנטום:
1.  מאתגרים את התובעים הפלסטינים לעימות משפטי אזרחי. תנו להם לגמגם.
2. תוקפים את 'שלום עכשיו' בתביעות פיצויים נדיבות, אם אפשר אז גם בחו"ל. אם הם שיקרו, שישלמו.
3. מתעדים הכל. בהיסטריה.

במקרה הטוב אפשר להביא את 'שלום עכשיו' לפשיטת רגל כפולה – מוסרית וכלכלית – קבל עם ועולם. אם יוכח כי פינוי מגרון מבוסס על שקר, 'שלום עכשיו' תסגור את הבסטה (סוף סוף).
כבר כעת עבור רוב הישראלים 'שלום עכשיו' זה כמו 'רמדיה' – מותג רעיל.
אחרי שקר כזה אפלו ממשלת נורבגיה תצטרך לחפש סוכנות חדשה.
במקרה העוד יותר טוב אפשר להעלות על סדר היום סלוגן עובדתי פשוט – הפלסטינים משקרים.

כל זה צריך להיות מלווה במאבק ציבורי עיקש, ידידותי לעין ולאוזן עם שלטים, חולצות וכובעים, בלוגים וסרטונים וכיוצ"ב בשבע שפות.
קמפיין 'האמת של מגרון' יכול להיות נקודת מפנה מפתיעה (שימו לב! לא מהפך, מפנה).
ניתן להעריך שגם למאבק על מגרון לא יהיה קשה לגייס כספים.

כל זה בכפוף לכך שהטענה המשפטית-אזרחית של תושבי מגרון תקפה.

לא בטוח שלציבור 'מתוסכלי מגרון' יש כרגע מנהיגות להובלת מאבק ציבורי שלא כולל התחרפנות.
ההודעה בדף הפייסבוק של ארגון 'ישראל שלי' היא דוגמא שלילית. למעשה על גבול הטרוף.
שפיכות דמים?!!!

***
התמונה העליונה: מאהל מגרון ספטמבר 2011, מתוך כתבה באתר טמקא.

דה-מרקר קפה

עוזי ברוך רקוב

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי 'חופר בקפה' יודע שהעניין המרכזי של הבלוג הוא מאבק ברטוריקה של השמאל הקיצוני (סמול). כתבתי על זה מאות פוסטים. נדמה לי שכתבתי בעוצמה, בנחישות, בחדות ובמלוא הכעס הדרושים.
זאת אומרת שאף אחד לא יכול להגיד שהבלוג שלי הוא תקשורת שמאלנית עוינת, או משהו בסגנון הזה. להיפך, יש לא מעט הטוענים שאני תקשורת ימנית עוינת, אם לא פשיסטית לגמרי, למרות שמעת לעת פרסמתי גם ביקורת (עוצמתית, נחושה, חדה וכועסת) על רטוריקה ימנית. כידוע, העובדות לא משחקות תפקיד אצל פנאטים.

כאחד שמבין משהו בתקשורת המונים, יודע חצי דבר על תעמולה ומתמצא קצת ברטוריקת השקר והשנאה של הסמול, אני יודע לזהות את הזבל הזה גם כשהוא בא מכיוונים אחרים.

למשל, הטקסט הבא:

"האליטה החילונית השמאלנית מבקשת להחדיר את ערכיה ולכפות אותו (השגיאה במקור) על ציבור אחר. כן, הם רוצים שהציבור החרדי יתלה בקניונים תמונות עירום, האליטה הזו רוצה שגם ילדי הציבור החרדי "יזכו" לחינוך מיני כפי שאצלם נהוג, האליטה הזו רוצה שילדי הציבור החרדי יפתחו רומנים, כפי שנהוג אצלם, עם בנות גילם כבר מגיל 10, האליטה הזו רוצה לכפות את עינטוזיה של זמרת חיילת במדים צמודים על חיילים דתיים שכל שביקשו הוא להתגייס לצה"ל ולהילחם באוייב המאיים על מדינת ישראל, האליטה הזו רוצה לשמוע על יותר זוגות חד מיניים בציבור הדתי או החרדי, כפי שנהוג אצלם".

הטקסט "המפואר" הזה הוא חלק ממאמר שפורסם ב-30.12.2011 באתר 'ערוץ 7' מאת אדם בשם עוזי ברוך.

"הדרת נשים" – סיכול ממוקד
עוזי ברוך, 30.12.2011, ערוץ 7

אם אתם חושבים שמדובר באיזה מאמר אורח שהובא כדי לתת ביטוי גם לשוליים הזויים או כתמור אזהרה קיצוני כחלק מעידוד לחשבון נפש פנימי – אז לא.
עוזי ברוך הוא לא פחות מאשר עורך אתר 'ערוץ 7'. יאפ, ה-ע-ו-ר-ך. האיש שמתווה את הקו המערכתי, את הטון, את המסרים. איש שעפ"י תפיסתו שלו את התקשורת עליו להיות דמות מחנכת ומקרבת. דמות מופת.

את המאמר הוא מסיים בפסקה המכוונת אל התקשורת המלבה שנאה בעבור רייטינג וכסף.
ועל זה נאמר "הפוסל במומו פוסל"; בדיוק כפי שהוא מתאר אותם, עוזי ברוך מייצר שקרים ומפזר רעל כדי לבצר את מעמדו הציבורי ולקושש עוד כמה גולשים וג'ובות. שנאתו אומנותו.

עוזי ברוך הוא אדם רקוב שמסכן את כולנו.
רמת הבורות והזוהמה שאני רואה בשובלי הטוקבקים באתרי הימין הדתי (לסוגיו) מוכיחה עד כמה הוא מסוכן – בין אם הוא מיוצרי נתיב השנאה ובין אם הוא דוהר עליו.

***
התמונה: תפוח רקוב שעדיין לאהספיק לקלקל את הערמה כולה, מתוך פוסט על תפוחים רקובים בבלוג ג'י.פי.אס.

דה-מרקר קפה

הבועה החרדית תתפוצץ, אפשר להירגע

111230-boy

אפשר להירגע, הבועה החרדית תתפוצץ. מה שאנחנו רואים וחווים עכשיו אינו סימן להתעצמות של העולם האורתודוקסי אלא לגסיסתו.
יש שתי אפשרויות; או שהוא ימות וישחרר את הציונים לבניית יהדות חדשה (Back to square one), או שהוא ימות וייקח את הציונות איתו.

המנהיגות הנוכחית של האורתודוקסיה היהודית לגווניה היא פשוט ערמה של כלומניקים שתפסו פוזיציה, דור של גמדים ננסיים שמכדררים הלכות ומייצרים בעיקר ריב ומדון.
זאת לא הבעיה, זהו הסימפטום. מים עומדים מייצרים ירוקת.

השוליים המשתוללים הם ביטוי ליאוש ולגירוד מתוסכל בקירות בניסיון (אחרון) לתת משמעות לערפל הפסוקים שרק הולך ומתעבה. זה לא מוביל לשום מקום, רק לעוד שכונות צפופות ועימותים דחוסים עם הסביבה ועם המציאות.

המונח שוליים עלול להטעות, כאילו מדובר במיעוט של קצוות. להיפך, מדובר במיעוט אבל של המרכז. כי ככה זה בטבע – עשבים שוטים צומחים הכי מהר והכי חזק בסמוך לברזים המקולקלים.
יש מצב שהפסוק עולם הפוך, הפוך עולם הינו המדויק ביותר לתיאור הסיטואציה.

שלא תתבלבלו, חרדים זה סבבה (על עניין השירות הצבאי/לאומי נדבר בפעם אחרת). זה בדיוק מה שמוכיחה התיאוריה שלי – הרוב האורתודוקסי מורכב… מ… מ… איך לומר… יאפ, מתינוקות שנשבו.
כלומר, הכל בסדר חוץ מכמה דברים שצריך לתקן.

אז מה הבעיה?
שני חטאים עיקריים אני זוקף לחובתו של העולם האורתודוקסי:
1. החטא היסודי – הענן ההלכתי שמייצרת שרשרת האדמו"רים, רבנים, ועסקונה יוצר תווך עבה ודחוס בין היהודי הפשוט לבין אלוהיו, מה שעומד בסתירה מהותית ונחרצת לדיבר השני.
2. החטא הערכי – הפרדת הילדים. אני לא מדבר על הפרדה בין בנים לבנות (דיון בפני עצמו), אלא על הפרדה בין ילדים דתיים לילדים חילונים. אם אי אפשר לגדול יחד אי אפשר לחיות יחד.

החטא הראשון הוא אבי השחיתות והשני האמא של שנאת חינם.
התיקון הנדרש הוא בכלל לא פשוט. למעשה, הוא מהמם בעוצמתו.
הדרך היחידה להציל את העולם האורתודוקסי (ויש לא מעט ששווה את המאמץ) היא לשנות אותו.
זה יכול לבוא רק מבפנים.
אם לא יהיה שינוי העולם האורתודוקסי יקרוס.
הם מבינים את זה. עוד לא מעכלים, אבל מבינים.

לכן אפשר להירגע, מדינת הלכה לא תהיה. אין חיה כזאת.

אלי ישי
מקור: הפייסבוק של דני גרינהאוז

הערה חשובה; אין כאן השוואה כלשהי והדברים עומדים בפני עצמם. לכל מי שעלול לחשוב שהביקורת הנ"ל על העולם החרדי יש בה ולו שמץ של שאפו לעולם החילוני – אז לא, אבל זה כבר מאמר אחר.

***
התמונה: ילד בדרך ללימודים, מתוך דף באתר החרדי 'קצר'.

דה-מרקר קפה

החילונים טמאים, החרדים דוחים

חרדים

אם אתם יכולים להסביר מדוע סאדו-מאזו בהסכמה זה בסדר, אתם בטח יכולים גם להסביר מדוע זוגיות חרדית בהסכמה זה בסדר.
כאשר אתם נגעלים מזוגיות חרדית, אתם בטח זוכרים שיש אנשים שנגעלים מזוגיות חד-מינית.
בזמן שאתם מנמקים למה אתם חוששים מהלוק הטליבני, אתם בטח מבינים למה מישהו אחר חושש מחולצות בטן.
כן, בטח…

בשתי מילים: הכל יחסי.
זאת כנראה ההכללה היחידה שהיא באמת נכונה. היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.

כי בינינו, מה בדיוק ההבדל בין מי שחושב שהיורק מבית שמש מייצג את כל הגברים החרדים, לבין מי שחושב שליהיא גרינר מייצגת את כל הנשים החילוניות?
מה ההבדל בין זה שאומר על החילונים טמאים לבין זה שמטקבק על החרדים דוחים?

נדמה לי שסופת הזעם האחרונה מחדדת את העובדה שכל העולמות המרכיבים את החברה הישראלית נמצאים במצב של צורך בהול בחשבון נפש פנימי.
כולם, כמובן, עסוקים בחשבון הנפש של האחרים.

שופינג ליסט לאומי:
הקשבה
פתיחות
מנהיגות

***
התמונה: לא רק סיקריקים יודעים לירוק, מתוך ידיעה באתר ניוז1

דה-מרקר קפה

15 שירים להפגת המתיחות הדחוסה

בימים טרופים אלה, כאשר אנשים בריאים יורקים על ילדות בנות שמונה וכאשר גברים נאורים מנסים לייצר פשעים נגד האנושות, אני מגלגל בראשי רעיון שאולי כדאי לחוקק איזה חוק אנטי דמוקרטי שמחייב כל נער ונערה בישראל לצפות בסרט חייו של בריאן (בריאן כוכב עליון) ולעבור בחינה קפדנית בהבנת הנצפה, לפני שהוא/היא מקבל/ת תעודת זהות של מדינת היהודים.

כדי להירגע קצת מהמתח החברתי, הלחץ התרבותי והסטרס הלאומי וסתם בשביל הכיף ברחתי אתמול בלילה לבילוי ביו-טיוב. כלומר, מוסיקה סלקטיב.

מה שיצא זה פליי-ליסט (בינתיים 15 שירים) של בנות בהופעה: להמשיך לקרוא "15 שירים להפגת המתיחות הדחוסה"

אני ואני ואני…

אני מאמין שליהודים יש זכות היסטורית למדינה ריבונית בארץ ישראל – מדינת היהודים
אני מודע לכך שיש פלסטינים בארץ ישראל ויש להם זכויות בה
אני מסכים לחלוק את ארץ ישראל עם הפלסטינים – מדינה ליהודים ומדינה לפלסטינים
אני יודע שהם לא מסכימים
אני לא מאמין שהם רוצים שלום
אני יודע שהערובה היחידה לקיומו של עמי היא מדינה עם יתרון צבאי
אני ציוני

אני מאמין שדמוקרטיה היא ערך יסוד בציונות
אני יודע שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב
אני מבין שדמוקרטיה מחוייבת גם למיעוטים בתוכה, כולל מיעוטים עוינים
אני לא מוכן לממן את העוינות או לפרגן לה
אני מוכן לקחת סיכונים רק במידה
אני בטחוניסט

אני מאמין בצדק חברתי כחלק מתפיסת הביטחון הלאומי
אני מפגין למען מדינת רווחה לכל אזרחיה
אני אצביע בבחירות הקרובות לשלי יחימוביץ'
אני רוצה שהיא תהיה בממשלה בשמונה השנים הבאות (שר הפנים)
אני שואף לכך שהיא תבשיל למנהיגות בזמן הזה
אני מקווה שעמיר פרץ יסכים להיות שר החינוך
אני סוציאליסט

אני מאמין שהרשויות – מחוקקת, מבצעת ושופטת – צריכות לייצג את כלל החברה במדינה
אני מסכים שאת שלושתן צריך לשפר – דחוף
אני פועל למען הפרדה של המדינה והדת
אני רוצה חוקה
אני מבין שחוקה היא אוסף של מגבלות, שחלות לא רק עלי
אני גם מבין שחוקה של מדינת היהודים לא יכולה להתעלם מן היהדות
אני נאמן לזכויות האדם, כולל של מיעוטים עוינים וכולל שלי
אני ליברל

אני מבין את הפרדוקס של 'חוק השבות'
אני משלים עם קיומם של פרדוקסים (בכלל זה, אויב בפרלמנט)
אני לא רוצה שערבי ישראלי ישיר את 'התקווה' אם הוא לא רוצה
אני לא אתן שיפגעו בו בגלל זה
אני בעד שהוא ירוויח אם הוא יעשה שירות לאומי
אני נגד לתת לו יתרון אם הוא לא
אני סובלני

אני מאמין שתקשורת חופשית היא חלק מאיכות החיים שלי
אני חושב שהגיע הזמן שתהיה רגולציה גם על הרשות המדווחת
אני דורש שגם ארגונים אזרחיים יהיו חשופים לביקורת ולבקרה (ולסנקציות בהתאם)
אני חושד שארגוני זכויות אדם משמשים "מכבסה" לפעילות בלתי לגיטימית נגד מדינתי
אני מצפה שהקרן לישראל חדשה (למשל) תתנצל ותכריז על 'ניקוי אורוות'
אני נאצי
יאפ, אין ספק

***
התמונה: ימים אפלים, מתוך פוסט בבלוג וויקיד אאוטדורסי

חומר קריאה: 1  2  3

דה-מרקר קפה

7 הערות על 'תג מחיר'

היום 03.10.2011 הוצת מסגד בכפר הערבי טובא זנגרייה בגליל ורוסס בכתובות "תג מחיר", "נקמה", "פלמר".

תג מחיר

כתובת "תג מחיר" במסגד שהוצת בגליל העליון
03.10.2011, Ynet

רה"מ נתניהו על הצתת המסגד בגליל: "תמונות מזעזעות, אין להן מקום בישראל"
03.10.2011, הארץ

הרב עמאר: ייתכן שהצתת המסגד היא עלילת דם נגד יהודים
03.10.2011, הארץ

ויקיפדיה: טובא זנגרייה

1. אני לא יודע מי ביצע את הפשע הזה. גם אתם לא. מי שזה לא יהיה, הוא אויב שלי. גם שלכם.

2. אם אכן בוצע הפשע הזה ע"י יהודי 'תג מחיר' או גרורותיהם, אני רוצה להגיד להם כאן תודה. כי עכשיו סוף סוף ירד האסימון – כנופיות 'תג מחיר' הן סכנה ברורה ומיידית. עכשיו גם ברור שקנה המידה הוא כלל ארצי ולא מקומי.

3. המחשבה שיהודים הולכים לשרוף מסגד (כנסיה או כל בית תפילה אחר) מעוררת בי בחילה. עם או בלי הגרפיטי, הפשע הוא ביזוי כבוד המתים, אשר ויהונתן פלמר הי"ד.
הפשע  כמובן עומד בסתירה מהותית לסיפא "הי"ד", ר"ת שפירושם 'השם יקום דמו'.

4. האופציה של פרובוקציה קיימת. אבל יש לי יותר מתחושת בטן שהרב עמאר, הראשון לציון, טועה ולא מדובר בעלילת דם. מצד שני, יפה בעיני הצהרתו: "הדבר כל כך לא הגיוני. קשה לי להאמין שיהודים עשו זאת". זה מציב את הפושעים בדיוק במקום הנכון ביחס ליהדות – בחוץ.

5. נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים התבטאו בחריפות נגד הפשע. זה חשוב; גם הדת, גם המדינה וגם השלטון בחזית אחת נגד שריפת מסגדים. אף אחד מהם לא לקח את שאט הנפש כמובנת מאליה. חסרה רק התייחסות של יו"ר הפרלמנט כדי להשלים את המקהלה הדמוקרטית.

6. אין לי מושג ירוק עד כמה סבוכה או להיפך עבודת השיטור הדרושה בעניין. היעד הראשון במעלה הוא עצירת התופעה ומיגור המגמה שמניעה אותה, רק אחרי זה העמדת הפושעים לדין.
יכול להיות שכדאי לנקוט באסטרטגיית 'תג מחיר'. כלומר, על כל פעולה של תג יגבה מחיר. לדוגמא; העברת תקציב שיועד לבית כנסת בשומרון לשיקום המסגד בטובא-זנגרייה.

7. באופן אישי אני נבוך מעוצמת הטמטום והרדידות שמייצג המעשה הזה.

***
התמונה: גרפיטי על המסגד השרוף בטובא זנגרייה, מתוך כתבה באתר Ynet.

דה-מרקר קפה

שירת נשים

בטח שמעתם על חמשת הצוערים מקורס קצינים שיצאו באמצע אירוע מורשת בגלל 'שירת נשים'. אחד מהם אפילו הגיש עתירה לבג"ץ בטענה שפקודה להישאר ל'שירת נשים' אינה חוקית.

שירת נשים

קודם כל צריך לציין שמשמח לשמוע שחרדי פונה לבג"ץ בעניינים כאלה. מייד אחרי זה חשוב לומר שהאקט הזה, למרות שלא הייתי נוכח שם, מעליב אותי. אני מרשה לעצמי להניח שאילו הייתי אב לבנות הייתי לוקח את זה עוד יותר אישי.
אבל מעל הכל האקט הזה מלחיץ אותי.כי גם אם מקבלים את עניין 'שירת נשים', תמיד מחכה מעבר לפינה הפסוק 'קול באשה ערווה'. בהינתן הנטייה של ציבור דתי להקצין (לתת סייג), יומו של הפסוק הזה יגיע גם כן. כלומר, לא רק שירה אלא דיבור בכלל. אחר כך כבר יהיה אסור להראות את השפתיים, שמא נדמיין את הדיבור – יעני, בורקה.

לא קשה להוכיח שהדתיים צודקים – קול באשה ערווה. מספיק שתשימו בווליום בינוני את ג'ניס ג'ופלין שרה 'נסה קצת יותר חזק' (Try just a little bit harder) כדי שכל ההוכחות יהיו לפנינו. מצד שני, מה רע בזה? מצד שלישי, גם נעמי שמר למשל?

כל העניין הזה של 'שירת נשים' כבודו במקומו מונח. כלומר, לא רוצים? לא צריך. אל תקנו כרטיס. בינינו, אפילו לי יש גבולות ולכן לא תמצאו אותי בתור להופעה של ליידי געגע. אבל אם היא תיפול עלי כאמן אורח באיזו חתונה, אני אזרום עם זה. כי בינינו, אם אי אפשר להתאפק חמישה שירים בערב מורשת, אז מה זה נימוס? שימו לב, אפילו לא דיברתי על כבוד אלא על נימוס.

שני דברים היו יכולים למנוע את האינצידנט המעליב הזה. הם לא קרו כי הסיפור האמיתי הוא מלחמה על הצביון ולא עניין אמוני אישי.
אפרות אחת היא לבקש מראש, לשבת בפינה ולצאת ולחזור בלי שמישהו מרגיש. אינטימי שכזה. מכובד ומכבד. מה שהיה יכול להיות אפילו עוד יותר מכובד ומכבד, גם את הערכים בשמם פעלו הצוערים, הוא אילו בעת שירת הנשים הצוערים החסודים היו מנתקים את עצמם באמצעות מלמול חרישי של פרקי תהילים, למשל.

אני יודע על מה אני הייתי חושב חרישחת אילו הייתי נקלע במקרה להופעה של ליידי געגע…

ג'ניס ג'ופלין, Piece of my heart

אמי ווינהאוס, You know I'm no good

ג'ואן ארמטריידינג, Love and Affection

מישל בראנץ', כריסי היינד והפריטנדרס, Kid

ג'ואן ג'אט, I love rock-n-roll

על מה הייתי חושב לו הייתי נקלע להופעה של מרדכי בן דוד אכתוב באחד הפוסטים הבאים (בלי נדר).

***
התמונה: ג'סיקה מתוך הסרט 'מי הפליל את רוג'ר רביט', דף באתר מיי ניק פרופייל.

דה-מרקר קפה

תורת המלך?

110618-soldier

בשנת 2009 יצא לאור הספר תורת המלך שמוגדר ע"י יוצריו, יצחק שפירא ויוסף אליצור, כספר הלכתי.
הספר מחולל סערה גדולה. הספר מוצג ע"י גורמים מסוימים (נחשו איזה) כמניפסט לאומי מחייב המייצג את תורת ישראל ואת עם ישראל וכמובן את מדינת ישראל. לדידם מדובר בהוכחה ניצחת ליסודות הרשע עליהם בנויה מדינת היהודים. האמנם?!

בניגוד למה שחושבים אלה שאינם מתמצאים בעולם הדתי, ההתנגדות החזקה ביותר לספר 'תורת המלך' באה מתוך חוגים דתיים. אז נכון שחמישים רבנים תמכו בכתב בחופש הביטוי ההלכתי (אקדמי סטייל) של יוצרי הספר, אבל לעומתם יש עשרות רבנים שמוקיעים את הספר הזה מכל וכל. הגדיל לעשות הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר ציון, שקרא לשרוף את הספר ולפסול את יוצריו מהוראת הלכה. יאפ, לשרוף את הספר.

אני מזמין אתכם לצפות בהרצאה של הרב שמואל אריאל, ראש ישיבת עתניאל, שמוכיח כי הספר 'תורת המלך' לא רק שאינו ספר הלכתי אלא ספר מופרך ואף מסוכן.

דעתי האישית על 'תורת המלך': ספר מתועב שנכתב ע"י אנשים רקובים.
יחד עם זאת אני מתנגד נמרצות לפעילות משטרתית נגד היוצרים הרקובים. כי אם לשלמה זנד מותר להפיץ את התועבה שלו, גם לאדונים שפירא ואליצור מותר. חופש הביטוי הוא לכולם הויכוח צריך להיות ציבורי ולא משפטי.

במילים אחרות


המילים

***
התמונה: חייל ישראלי וילדה ערבייה מתוך הפוסט תמונות שלא יראו בתקשורת בבלוג של עליסה בארץ הפלאות.

דה-מרקר קפה

החזון הדמוקרטי – השלישייה הפותחת

בפוסט הקודם הצעתי את עשרת הדיברות כטיוטה לדיון בנושא החזון הדמוקרטי. הבסיס להצעה, ולדיון כולו, היא הנוסחא של אוסף כללים/תנאים אשר מאפשרים לכל אחד (ואחת) להרגיש חופשי ובטוח – בן חורין.

110422-stalin

הנחת היסוד היא כי על שבעה מתוך עשרת הדברות לא יהיה ויכוח: יום מנוחה, כיבוד הורים, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד.
מבלי להיכנס להגות הפיקנטית סביב הדיבר השביעי – לא תנאף – אפשר להעריך בקלות כי אילו מחר ייתקיימו בדרך פלא כל שבעת הדברות הנ"ל העולם יהיה מקום בטוח יותר, נעים יותר ומשוחרר יותר. הרבה יותר אחלה עולם.
לא צריך להיות מאמין גדול או דתי פנטי כדי לקבל את שבעה הכללים האלה כקוד אתי אוניברסאלי, אשר הקפדה עליו משפרת את איכות החיים ואת איכות הסביבה. לא צריך להיות איש רוח או פילוסוף כדי לזהות בהם יסודות של סוציאליזם, הומניזם, שיוויון, חמלה, אחריות הדדית ושאר דברים טובים. אמנם לא ספר חוקים מפורט אבל קריאת כיוון ברורה.
בקיצור, גם אם השביעייה הלא סודית הזאת אינה מושלמת, היא בהחלט צעד משמעותי בכיוון הנכון ובהחלט יכולה ליצור את האוירה המתאימה לדיון ידידותי בפרטים ובניואנסים.

אלא שלפני הדברים המאוד ברורים האלה ניצבים להם שלושת דברות הסופתח שהם, איך לאמר, קצת מעורפלים ואפילו מעוררי חשד. יעני, דוסיים.
משום מה נראה כי אי ההסכמה על שלושת אלה מאפילה על פוטנציאל ההסכמה על השבעה האחרים. יש כאלה שאפילו מחמירים ואומרים שאם השלישייה הפותחת לא מקובלת אז כל השאר מוטל בספק.
במילים אחרות; העובדה כי הרקע לעשרת הדברות הוא דתי-פולחני מונעת מהם להיות מערכת ההפעלה האנושית.

אבל אולי אפשר (וכדאי) להסתכל על עשרת הדברות בעין לא פולחנית, אלא ברוח חופשייה ובטוחה בעצמה. כי הרי ברור שמתחת ליסודות המוצקים של עשרת הדברות יש עדיין מרחב עצום לפרשנות, דיון, ויכוח והתנצחות.
ניקח לדוגמא את הדיבר הכי חד משמעי ומחלט – לא תגנוב. מה יותר ברור, פשוט וחד משמעי מזה? והנה גם הדיבר הזה מתפרשן לו; מי שגונב מזון מתוך רעב מרשיע הלכה למעשה את החברה בה הוא חי ולא את עצמו, וגם הגונב מגנב פטור, ועוד כהנא וכהנא דקויות בנושא 'לא תגנוב'.

אז גם לי מותר לפרשן, ואני מגיש לכם את פרשנותי לשלישייה הפותחת של עשרת הדברות;

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי
.  לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
עשרת הדברות; שמות, פרק כ

מכיוון שהפוסט הוא על החזון הדמוקרטי ולא על הדת היהודית או על ענייני אמונה, אני אדלג על הפילוספיה ישר לפרקטיקה הדמוקרטית, כפי שהיא משתמעת מן הפסוקים הללו, למיטב הבנתי.

1. הקונסטרוקציה הדמוקרטית היא מקור החירות.
עולם ללא דמוקרטיה הוא עולם פיאודלי בו נקבעים הדברים עפ"י כוח. רק תחת כנפי הדמוקרטיה קיים הפוטנציאל להשגת חירות אישית.
מדובר במבנה מורכב ובמרקם סבוך שלא תמיד כל אחד יכול לרדת לכל פשרו, מפאת חוסר השכלה משפטית או מפאת חוסר זמן, לכן צריך לקבל אותו כמוסכמה יסודית.
הפנייה היא כמובן אישית – מדובר בחירות שלך, לא חירות כמושג כללי או מופשט. דמוקרטיה היא עניין אישי הדורש מחויבות אישית. כי אלמלא הדמוקרטיה רוב הסיכויים שהיית היום וסל של מישהו, עם זכויות של וסל לא של אדם.

2. הדמוקרטיה היא לא רק עניין אישי אלא גם ישיר ובלתי אמצעי. אין מתווכים.
אז נכון שיש לך דין ודברים עם נציגיך בפרלמנט, אבל המחויבות שלך היא לא אליהם אלא לדמוקרטיה עצמה. כל גאוני הדור וחכמינו, ז"ל ויבדל"א, מהסנהדרין ביבנה ועד פייסבוק, כבודם במקומו מונח אבל אין להם מעמד – האחריות היא שלך, ההחלטות הן שלך, המחויבות היא שלך.
הדמוקרטיה לא עקומה, בדוק את צעדי הריקוד שלך, שמא תשבור רגל ולא תוכל לרקוד עוד הרבה שנים אם בכלל.

אההה, כן – אין תחליף לדמוקרטיה.

3. לא כל מי שמדבר בשם הדמוקרטיה הוא באמת דמוקרטיסט – ע"ע דמוקרטיה עממית.
ברמה האישית (והקובעת) אתה בעצם נדרש לבדוק את עצמך – האם אתה פועל בשם הדמוקרטיה או בשם אינטרס כלשהו תחת כנפי הדמוקרטיה. קח בחשבון שהדמוקרטיה תגן על עצמה.

מנקודת המבט הזאת אפשר להבחין בקלות ששלושת הדברות תומכים באופן מהותי ביסוד היסודות של הדמוקרטיה והבסיס לכל מחשבה הומניסטית – השיוויון.
עם עוד קצת חפירה תגלו שהם למעשה מגדירים אותו; זכות, מחויבות, אחריות. עניין אישי שאינו ניתן להעברה ואינו סחיר.
עוד קצת ותגיעו לנוסחא; אתה שווה כמו כולם, אבל כולם שווים פחות בלעדיך.

מהו החזון הדמוקרטי?
18.04.2011

***
התמונה: ג'וזף סטאלין האליל, מתוך כתבה על מחזה אודות הסטאליניזם בבלוג ל.א.יסט.

דה-מרקר קפה

מהו החזון הדמוקרטי?

החזון הדמוקרטי

מספר ימים אחרי שיצאנו מעבדות לחירות ואחרי מופע קריעת ים סוף, כרתנו ברית עם בורא עולם וקיבלנו על עצמנו עול תורה ומצוות. ומייד נשאלת השאלה הטריוויאלית; השתגעתם, איפה פה החירות איפה?!
להמשיך לקרוא "מהו החזון הדמוקרטי?"

מכתב הרבנים – פוסט עם שלוש פינות

מכתב הרבנים הוא תועבה. אבל האם מכתב הרבנים הוא גזעני? ומה אם יחליפו בו רק מילה אחת ובמקום 'ערבים' יכתבו 'אויבים'? במחי מילה אחת מכתב גזעני הופך למכתב אסטרטגי; כי מי יכול להביא טיעון מהיר ומוחץ נגד ההיגיון לא למכור ולהשכיר דירות לאויב?

101217-eser-dibrot

זה בעצם מה שמנסה עכשיו הרב דרוקמן לעשות, בחוכמה שבדיעבד – "לעדן" את הנוסח.
היוזמה לא ממריאה, בחזקת 'מעט מדי ומאוחר מדי'. מי שאמר 'חיים ומוות ביד הלשון' ידע בדיוק שנוסח כזה אי אפשר להחזיר לאחור.

שני לינקים, למי שלא יודע או לא זוכר במה מדובר:
50 רבני ערים: לא למכור דירות לערבים
מעריב, 07.12.2010

חילוקי דעות סביב מכתב הרבנים המרוכך
מעריב, 16.12.2010

כל יהודי צריך לשאול את עצמו איפה הוא עומד ביחס למכתב הזה. כמו בכל דילמה שכזאת, שהיא תמיד מאוד מורכבת, אבל יחד עם זאת תמיד תמיד מאוד פשוטה, המבחן האמיתי הוא המבחן המעשי – האם את/ה היית מוכר/ת או משכיר/ה דירה ל[מלא את החסר]? ומגרש? וחלקת אדמה?

בואו נלך עם הרבנים ונשים בתוך הסוגריים המרובעים את המילה 'ערבים'.
התשובה שלי היא כן. חד משמעית, חד וחלק, ללא היסוס, פקפוק או גמגום.
יותר מזה, בין קונה ערבי לקונה יהודי שמציעים אותו מחיר, הזכות היא של זה שהציע ראשון. ללא הבדל לאומיות. למה? כי דמוקרטיה, זה למה.

אני בחרתי לחיות כאן במדינה יהודית-דמוקרטית, שהודיעה לי מראש שהיא תקיים שוויון זכויות מלא (למעט חוק אחד – חוק השבות) לכל אזרחיה. נכון, אי אפשר להתעלם מהמציאות – יש מלחמה על הארץ הזאת בין, נחשו מי… יאפ, בין הערבים ליהודים.
אבל זאת בדיוק המציאות, מה חדש? אהה, שיש יותר ערבים מאשר קודם ומתחיל להיות צפוף?
ובכן, הטיעון הזה לא תופס. ראשית כי זה נגד הסיכומים, נגד הערכים היסודיים עליהם חתמנו, והם כוללים, בין השאר, גם את הזכות של סטודנט ערבי לגור קרוב לאוניברסיטה.
שנית, כי מי שאומר 'מה לא' בלי להגיד 'מה כן' רק מוסיף שמן למדורה. ועל זה בדיוק נאמר 'סייג לחוכמה שתיקה'.
במכתב הרבנים יש הרבה תחכום פוליטי ופופוליסטי אבל מעט מאוד חוכמה, אם בכלל.
בקיצור, בואו נסכם שהוא מונומנט של טיפשות.

לטובת הקוראים שנמצאים בבלוג שלי פעם ראשונה, אמהר לציין כי אני לא מתעלם ולו לרגע מן העובדה שהסטודנט הפלסטיני החביב הוא בעצם אויב. להיפך, זהו עצם העניין, שבמדינת היהודים יש שוויון זכויות לאזרחים שהם האויב.
אם אתם מחפשים ייחודיות וקצת אור לגויים, הרי לכם. וכאמור, על זה הסכמנו בתש"ח.
לידיעתכם; מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המאפשרת לאויביה המוצהרים ייצוג בפרלמנט.

רגע, רגע, ואם יתגלה שהערבי שמכרת לו את הדירה הוא חיזבאללה?
טוב, זה יהיה מבאס מאוד אבל באמת שלא מתפקידי לברר את הדברים האלה. גם זה חלק מהדמוקרטיה, שהיא קודם כל משטר שצריך לספק כמה וכמה שירותים.

בקו המחשבה המשונה הזה, שאולי נראה לכם קצת פתלתל, יש היגיון ציוני מובהק וברור.
הזכות לגור ולחיות בכל מקום היא לא זכות חד צדדית, היא שמורה גם ליהודים.
כלומר, לא נראה לכם מוזר שבעיר ואם בישראל, אום אל פאחם, אין תושבים יהודים?

מי שנכנע לאילוצי הדמוקרטיה ומסכים שערבים "יפלשו" לאזורי אוכלוסייה יהודית, מסכים גם לייהוד הגליל. מתמטיקה ציונית פשוטה. ועל זה צריך לעבוד. גם בנגב.

אילו היו הרבנים באים אלי לייעוץ אסטרטגי, הייתי ממליץ להם כמה דברים. בראש ובראשונה לבחור במסר פוזיטיבי ולא במסר נגטיבי.
לדוגמא; אם המטרה היא שמירה על הפרדה בין האזרחים הפלסטינים והאזרחיות היהודיות (יאפ, זה היה אחד המוטיבים של מכתב הרבנים) הפתרון הכי פשוט והגיוני הוא אוניברסיטה איכותית בגליל ומכללה טובה במשולש. וגם תשתית רכבות מעולה במגזר.
במכתב רבנים שקורא להקמת תשתית אקדמית ותחבורתית לאוכלוסיה הערבית יש אולי את אותה גזענות אבל הרבה פחות שנאה (מה שלא חסר ממילא).

גם בסוגיה העקרונית של המאבק על הארץ הזאת, הייתי ממליץ על הקו הפוזיטיבי.
לדוגמא; לנוכח פעילות נדל"ן מסיבית של גורמים ערביים בצפת, אנו מפנים את תשומת הלב למצוקת הדיור בצפון וקוראים בזאת לשלטונות הממלכתיים והמוניציפאליים לפעול בדחיפות להסדרת תנופת בנייה ביישובי הגליל. נו, לא מסר טוב וברור?
אפשר לחדד את הדברים אם רעיונות כגון, שכונה יהודית במג'דל כרום.
לדעתי, אגב, שכונה כזאת הרבה יותר חשובה לציונות מהשכונה בשייח ג'ראח, ואם רוצים להיאבק על זכותם של יהודים לרכוש נדל"ן ולהקים שכונות בכל מקום, אז הגליל קודם.

עד כאן הבנו שמכתב הרבנים הוא מעשה אנטי דמוקרטי, אנטי ציוני ומטופש במיוחד.
אבל למה הוא תועבה? כי הוא בעצם אקט של טרור חברתי.
המטרה האמיתית של מכתב הרבנים אינה הגברת מודעות לסכנות לטוהר הלאומי או לביטחון החברתי (או להיפך), אלא אך ורק מהלך לשיפור פוזיציה במלחמת הכנופיות. אקט של הפגנת כוח שנועד להשיג עוד כוח. שכבת הבירוקרטיה הרבנית, שצמחה בחסות הדמוקרטיה, הפגינה את עוצמתה להלהיט את האווירה. סוג של אקדח לרקה. כל זה בשם אלוהים.
כלומר, מכתב הרבנים הוא עברה על הדיבר השלישי בתורה מסיני.
מי שמקשיב להם עובר על הדיבר השני.

השאלה המתבקשת היא – איפה הגבול? אני שמח לבשר לכם שהכל מוגדר בחוק. מה שבעצם מצמצם את התשובה למשפט אחד; שוויון זכויות לכולם ומי שיילחם נגדנו נלחם בו בחזרה.
אני מודה, יש אנומליה במצב בו עמים במלחמה משכירים דירות זה לזה, אבל מי אמר שאנחנו מדינה נורמאלית? כמו שכבר כתבתי בפוסט בואו נהיה הגיוניים.

***
התמונה: השפיץ של מעמד הר סיני, מתוך השוואה בין שני הנוסחים של עשרת הדברות באתר 'מרחב בתנ"ך' של אורט.

***
פינת ההקשר-בא-לי-בסבבה:


מעמד הר סיני עפ"י מל ברוקס – אפיזודות הפתיחה מתוך 'ההיסטוריה המטורפת של העולם (חלק ראשון).

***
פינת נו-טוב-לא-חשבתם-ששכחתי:
ומה על השנאה? הרי מכתב הרבנים הוא שמן למדורת השנאה.
אז זהו, שאי אפשר לעצור את השנאה. במצב של מלחמה מתמדת בו שני העמים מתחככים זה בזה על בסיס יומיומי כאשר ביניהם סכסוך דמים על אדמה (על הזכות לחיות), שנאה היא תוצר לוואי לא מפתיע.
מה בדיוק חשבתם שיהיה – בחיבאק? תרבחו ותסעדו? מאור פנים? שיתנו את המזגן בונוס?

***
פינת אני-חייב-לעשות-פרומו-לבלוג-השני-שלי:
המילה 'גזענות' כמו המילה 'פשיזם' כבר נמצאת גבוה מעל הפירוש המדויק שלה. ההגדרה הפרטית שלי היא 'אקטיביזם של שנאה לכל מי שאינו אתה'. לכן, כל מי שצועק בטריבונה "מכבי למשרפות" הוא גזען. במקרה הזה גזען קטן ומושתן.
הגזען רצה עולם בו כולם כמוהו ומי שלא – שימות. אין ויכוחים.

אפשר להתפלסף על זה גם מזוויות אחרות:
מה בעצם גילה לנו מארק צוקרברג?
כאן רומא, 15.12.2010

דה-מרקר קפה

החזון של לינקולן

101101-jolson

כמה זמן עבר מאז ששוחררו העבדים השחורים בארה"ב עד שהתמנה נשיא אמריקני שחור?
אם לא מתחשבים בעובדה שהנשיא הנוכחי, ברק חוסיין אובמה, הוא בעצם מולאטי (אמו לבנה ואביו שחור), אז התשובה היא 143 שנים.
מלחמת האזרחים של ארה"ב הסתיימה ב-9 באפריל 1865 בניצחון הצפון על הדרום. חמישה ימים אחר-כך נרצח אברהם לינקולן, נשיא ארה"ב, מחשובי האישים בהיסטוריה האנושית.

101101-jb_civil_lincoln2_1_e

בין סיום המלחמה ההיא ב-1865 לבחירה באובמה ב-2008, ארה"ב עברה שתי מלחמות עולם, כמה מלחמות "קטנות", משבר כלכלי עצום, לפחות שלוש מהפכות חברתיות ועוד כמה מהפכות תרבותיות. באירופה התחלפו באותו זמן שלוש או ארבע אימפריות.

אובמה קיבל את ארה"ב כאשר היא לא בשיאה אלא בקו של היחלשות ובעולם מתרוממות מעצמות חדשות. מצד שני, החזון של לינקולן הגיע להישג פסגה. לא סוף הדרך, אבל בהחלט אבן דרך ענקית.

הנתיב משם לכאן היה זרוע "פירות מוזרים", אנשים רעים במצנפות מגוחכות, אלימות רחוב ושאר מיני חולירע. זה לא נגמר, כנראה, ולכן ניתן אולי להגיד שנשיאותו של אובמה מסיימת פרק בתולדות ארה"ב. מלחמת האזרחים סיימה את פרק העבדות של השחורים בארה"ב ובחירתו של אובמה סיימה את פרק האפטר אפקט. מה הפרק הבא?

ב-1927 יצא לאקרנים הסרט 'זמר הגאז', ארה"ב הכריזה על חוק היובש, בוצע השוד הראשון בהיסטוריה של רכב משוריין להובלת כסף והמשטרה פתחה באש מקלעים על 500 כורים שובתים בקולומביין. באלבמה שחורים לא יכלו לשתות בירה יחד עם לבנים.

למי שלא ספר, 1927 התחוללה בדיוק 62 שנים אחרי סיום מלחמת האזרחים. שנתיים אחר-כך התמוטטה הבורסה בניו-יורק.
המסקנה היא שיש תהליכים היסטוריים שמתרחשים לאט לאט. מסקנה נוספת היא שהדרך עלולה להיות רצופה בקשיים בעוצמה גבוהה במיוחד.

101101-theodor_herzel_avnery

לכן, כשאני מסתכל 62 שנים אחורה ואחר-כך 81 שנים קדימה, אני יכול להרשות לעצמי להיות אופטימי. כי מי יודע, אולי בעוד 81 שנים, ב-2091, יהיה לנבחרת ישראל בכדורגל מאמן חרדי.
ואז סוף סוף נוכל לדעת אם יש אלוהים או אין.

101101-rebbe51

***
התמונה העליונה: אל גולסון כוכב הסרט זמר הגאז, מתוך פוסט על שחורים בתיאטרון האמריקני.

שלושת המזוקנים:
אברהם לינקולן
בנימין זאב הרצל
הרבי מליובאוויטש

דה-מרקר קפה

בואו נהיה הגיוניים: יהדות היא דת או לאום?

חומר נוזלי תופס נפח יותר גדול מחומר מוצק. כלומר, כאשר כמות של חומר עוברת ממצב נוזלי למצב מוצק, הנפח של החומר מצטמצם ומשקלו הסגולי עולה. זהו חוק טבע שתקף לכל החומרים בטבע למעט אחד – מים. כאשר מים נוזלים הופכים למים מוצקים הנפח עולה והמשקל הסגולי יורד. בדיוק הפוך מכל החומרים האחרים. להמשיך לקרוא "בואו נהיה הגיוניים: יהדות היא דת או לאום?"

גזענות בעמנואל – בג"צ ניסה לקצר את הדרך

100620-haredim

נו, מה אתם אומרים; ההחלטה של בג"צ לשלוח את הורי התלמידות מעמנואל למאסר מחזקת את מעמדה של מערכת המשפט או מחלישה אותו? מבצרת את שלטון החוק בישראל או מערערת אותו? מעצימה את הדמוקרטיה או מקטינה אותה?

פרשת 'עמנואל' מתגלגלת כבר כשלוש שנים. בג"צ מלווה את הפרשה קרוב לשנתיים.
עד השבוע האחרון הטיפול היה נכון – לחץ פיננסי על מרכז החינוך העצמאי הסורר, על המוסד החינוכי המפלה ועל ההורים הגזענים.
כל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות כי הלחץ הפיננסי הכניס אותם לסחרור. אמנם חזינו במיני טריקים, תעלולים ופעלולים, כמיטב כישרונות הקרקס החרדי לדורותיו, אבל כל אלה היו בגדר ניסיונות נואשים לדחות את הקץ.

כל מה שצריך היה לעשות הוא להרחיב את הסנקציות הכלכליות: לא לשלם משכורות למורות שהלכו ללמד במסגרות הפיראטיות, לעצור תקציבים לכל מוסדות 'בית יעקב' ברחבי הארץ, לסגור את הברזים למרכז החינוך העצמאי ועסקניו.
עם קצת נחישות פיננסית ועוד קצת סבלנות בג"צ, המדינה והדמוקרטיה היו מנצחים.
ואילו לכל המאמץ המוניטארי הזה היה מתלווה גם מאמץ הסברתי חריף ועקבי, אפשר היה לראות בכל הפרשה אפילו השקעה לטווח ארוך.

אלא שבג"צ החליט לקצר את הדרך ולהראות לכולם מי הבוס.
אתם יודעים בדיוק כמוני מה יצא מזה – בדיוק ההיפך ממה שבג"צ ניסה להשיג.
ההיפך ממה שראוי היה שיקרה. הרעים ניצחו.

סקירה: פרשת בית הספר בית יעקב בעמנואל
פרשת 'עמנואל' – בג"צ 1067/80

הטעות הטקטית היא כמובן שימוש באיום שאי אפשר לממש אותו. הרי את ההורים הגזענים לא ניתן להחזיק במאסר לנצח ואין אופציה להעסיק את המשטרה במרדף מתמיד אחריהם.
הטעות האסטרטגית היא הפיכתם של ההורים למוקד הבעיה, כאשר דווקא מי שמוביל אותם – הרבנים, העסקנים והפוליטיקאים – יוצאים מקו האש.
כך ההורים הגזענים הפכו לגיבורי השעה וראשי הקהילה הגזענים קיבלו הזדמנות לבסס את מנהיגותם.

ומערכת המשפט? היא שוב הפגינה חולשה והכי גרוע – יהירות.
כך לפחות זה נתפס בעיני הציבור. כי גם מי שמרגיש בחילה לנוכח הגזענות בעמנואל לא יכול שלא להתבאס מחוסר ההיגיון והתכלית של ההחלטה לשלוח את אבא ואמא לכלא.

מה ששופטי בג"צ לא משכילים להבין הוא שכבר מזמן אין להם גב גם בציבור הציוני, שהם נשענים על כלונסאות דקים אחרונים של אמון, שהולך ונשחק עם כל החלטה נוספת שמשאירה את הציבור פעור פה לנוכח האטימות והניתוק של שופטי ישראל.

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, לאחד מכל שני ישראלים אין אמון במערכת המשפט.

המכון הישראלי לדמוקרטיה: תקציר הנתונים

***
המחשה מצמררת למעמדה הרעוע של מערכת המשפט בישראל קיבלנו בסוף השבוע האחרון, בו נהרג שניאור חשין, בנו של השופט העליון בדימוס מישאל חשין, ע"י נהג עבריין מועד.
מי שעקב אחרי הטוקבקים בדיווחים אודות המוות הנורא הזה לא יכול היה שלא לראות כי נפח גדול של הטוקבקים עסק ביד הרכה של מערכת המשפט כלפי עברייני תנועה רצחניים.
הכעס על מערכת המשפט הוא עצום והוא לא קשור רק להתערבות בפוליטיקה או בעניינים מדיניים.

***
בדיון הציבורי שהתפתח סביב ההחלטה של בג"צ לאסור את הורי התלמידות, בלטו מספר כתבות שיצרו הקבלה בין המאבק בגזענות בחינוך בארה"ב בשנות החמישים של המאה העשרים לבין המאבק בגזענות בעמנואל.

פס"ד בראון, ארה"ב

שם, בארה"ב, הופעלו הצבא והמשמר הלאומי כדי שהחלטות בית המשפט העליון ייושמו.
אלא שהמקרים אינם דומים. למעשה הם לגמרי שונים. כלומר, אין מה להשוות.
ואם בג"צ נשען על תמיכה פלספנית מסוג זה, הרי שיש בכך עוד עדות והוכחה לחולשתו ויותר מזה לניתוקו מן המציאות שלנו כאן ועכשיו.

עיון:
גזענות או צביעות, בן דרור ימיני
הבנת מגבלות הכח של המדינה מהמשט ועד פרשת עמנואל, מירי_ב

אהרון ברק משיב לפניית אזרח בנושא "הכל שפיט"
האם הכל שפיט?
שפיטות (ויקיפדיה)
אקטיביזם שיפוטי

***
התמונה: אבות התלמידות בבי"ס בית יעקב בעמנואל נישאים על כתפיים לכלא, מתוך גלריה בדרך למעשיהו באתר החרדי כיכר השבת.

דה-מרקר קפה

על יהדות ברוורס ועל מרגרט אטווד

היחס שלי לדת הוא מורכב. החילוניות שלי היא מתוך התייחסות לדת, מה שבעצם אומר שבבסיס אני מקבל את היהדות כאחד ממעיינות חיי. אני חי כנגד האורתודוקסיה, אבל זה כנגד. כלומר, לאורתודוקסיה יש משמעות בעיני.
יש כמה סיבות לכך שבחרתי להיות אדם חילוני. ובנקודה מסוימת בחיי זאת היתה בדיוק השאלה ששאלתי את עצמי – מה אתה בוחר, דתי או חילוני? להמשיך לקרוא "על יהדות ברוורס ועל מרגרט אטווד"

גם הם שייכים למהרסייך ומחריבייך

100315-freepalestine

הבלוג Ofern321 הוא תחנת ממסר סמולנית. הבלוג מפרסם מאמרים וכתבות שפורסמו במקומות שונים. אין בו משהו מקורי. אלא שמפעיל/י הבלוג, בניגוד למפעילי תחנות ממסר אחרות שנפוצות בקפה, יודע לבחור את הציטוטים.
אני מבקר בבלוג הזה באופן קבוע, כפי שאני מבקר בקביעות בהרבה אתרי סמול בעברית ובאנגלית. כבלוגר פוליטי אני צריך להתעדכן מפעם לפעם, ללמוד את המהלכים של היריב. כמובן, גם להגיב ולהתווכח. להשמיע דעה. בקיצור, זה תחביב שלי.

זה עתה חזרתי מביקור בבלוג הנ"ל.
אתמול פורסם פוסט חדש שכולל ארבעה ציטוטים: 1. תמונה, 2. קישור לסרטון, 3. דיווח, 4. תיאור.
שלושה קשורים לאירועים בשייח ג'ראח ואחד (3) עוסק במאבק עובדים.
כל הארבעה חזקים מאוד, חשובים. האחרון (4) גרם לי לעשות מזה פוסט.

בפעם הבאה שאיזה חרדי חוכמולוג יסביר לכם על הריקנות של הנוער בלה בלה בלה, תנו לו את הלינק ותשאלו אם לכך הוא התכוון.

>>> לפוסט

מי שמבקר כאן באופן קבוע יכול להבין שהסבלנות שלי להפגנה האנטי ציונית בשייח ג'ראח היא אפסית.
ההפגנה מוכיחה שוב את צדקתם של אלה הטוענים כי הסמול (השמאל הרדיקאלי וכיוצ"ב) חותר לחיסולה של מדינת היהודים ותומך לחלוטין בעמדה הפלסטינית, שבין השאר שוללת כל זיקה של היהודים לארץ ישראל ושואפת להכחדתם מחבל הארץ הנ"ל.
הם חתומים על זה. מי שתומך בזה מהווה איום. נקודה.

מצד שני, חבורת הבריונים החרדים המתוארת שם מוכיחה שהאיומים, בכלל זה האיומים מבפנים, רבים ומגוונים – גם הם שייכים ל"מהרסיך ומחריביך".

***
התמונה: מפגין אנטי ציוני, מתוך הבלוג של טאטי אמבייה

דה-מרקר קפה

ניסים זאב, טהר אותנו

באמת שאני משתדל להיות מנומס, גם כלפי אלה שאני חולק עליהם ואפילו כלפי אלה שמרתיחים את דמי.
אתם יכולים לשאול את ריצ'ראד ג'יי גולדסטון כמה מאופק אני יכול להיות כאשר אני זועם.
אבל זהו, נשברתי.

091223-file_0_original

קראתי את דבריו של ח"כ נסים זאב מסיעת ש"ס, בדיון בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בכנסת, היום 23.12.2009:

"לפעמים הגבר הוא הקורבן, אם האישה מפתה אותו.
העונש צריך לחול גם על הלקוח וגם על הזונה"

כתבה ב-Ynet | כתבה בוואלה

אני יכול להביא פה כמה לינקים עם מידע שעשוי לגרום לו לחשוב שוב.
לתת נימוקי נגד ערוכים היטב שמוכיחים כי אין שום אפשרות כזאת, כאשר "הקורבן" עם השטרות יוצא לצוד זונה שתפתה אותו.

אבל הפעם הנימוס הוא למעלה מכוחי.

נסים זאב, יא מיקרוב בן דומן.
איש טיפש ופרימיטיבי. קוזאק במסווה של רב.
קח את הדעות הנבובות שלך ותתנדף.
טהר אותנו מנוכחותך וממחשבותיך הרעילות.
סאאאמק.

(לא יכולתי להתאפק. עמכם הסליחה)

***
בתמונה: זאב שלא יכול לעמוד בפיתוי, מתוך פוסט על זאבים

דה-מרקר קפה

הגדה של פסח, חלק א': הנכבה של המצרים

כל מי שאוהב לכתוב חשב פעם על האפשרות לקחת את ההגדה של פסח ולהראות לאומה כיצד עושים זאת נכון. אין מה לדבר, הגדה של פסח היא טקסט טרחני. גם חזקים באמונה מבינים את זה.

היום אפשר לרכוש ב-16.95 דולר הגדה צ'יק צ'אק לסדר פסח של 30 דקות. בשנה הבאה עושים את ליל הסדר בטוויטר. או בסמס במחירי מבצע לפסח – רק 0.75 זוזי למסרון. 20% הנחה נוספת למתמידים עד חד גדיא.

כמו כל טקסט חתרני, גם ההגדה מתחלקת לשני חלקים שביניהם מפרידה סעודה;
החלק הלאומי, סיפור יציאת מצריים ומשמעותו של חג הפסח, והחלק הרוחני, תודה והלל – מהותו של החג. אפשר להחליף בין משמעותו למהותו, עפ"י ניואנסים אישיים – לשיקולכם.

החלק הראשון מתחיל יפה ומתדרדר למיני טקסים ושעשועי מצה עד לקליימקס שכולם מחכים לו – האוכל. החלק השני מתחיל בנוסח חגיגי של ברכת המזון ומסתיים בשורה של שירים טיפה הזויים.
את כל זה מחבר היין – ארבע כוסות עפ"י הסדר ועוד למעלה מזה בזמן הסעודה עפ"י הקיבולת. יש הרבה חוכמה בכך שאסור לנסוע בחג.

בחלק הראשון של ההגדה אנחנו מקבלים תמלול של שתי מסיבות פסח.
הראשונה בבני ברק בה נסחפו המשתתפים להתפלספות על יציאת מצריים, השנייה במקום לא ידוע (אולי אפילו מסיבה וירטואלית) בה התחרו המשתתפים בדאחקות על חשבון המצרים. כמה אמרת לקו על הים? נאדא חמישים מכות, חמישים ומאתיים מכות. סעעעמק.
נראה כי במסיבה הראשונה טעמו המשתתפים מעט מן העשב המתוק ואילו בשנייה זרם האלכוהול כמים.

המסיבה הסולידית, שמתומללת בקיצור וזכורה בעיקר בגלל החסידים שבאו לנענע את רבותיהם לקריאת שמע של שחרית, מופיעה לפני תיאור סבלות היהודים בארץ גושן.
המסיבה השנייה מופיעה אחרי התיאור והתמליל ארוך פי שלוש. בעולם פוליטיקלי קורקט זה לגמרי לא חינוכי. בוא נאמר שלעשות לילה לבן לכבוד חג חירותנו זה עוד בסדר, אבל הילולת ערסים על הנכבה של המצרים… נו, באמת?

אז איך יכול להיות שעם הספר, שהנפיק לאנושות כמה מן הטקסטים היסודיים שלה, חלקם וירטואוזיים, מגיש דווקא לחג החשוב מכולם מין חוברת פשטנית שכזאת?

ליל הסדר הוא מעשה דתי (פולחני) שהפך למעשה תרבותי (משפחתי, חברתי).
המאפיין הלאומי הוא כמובן מובנה בשניהם. למי שלא הבין – יציאת מצרים היא נוסטלגיה לאומית במהותה.

על הרצף של אורח החיים החילוני, ליל הסדר הוא אירוע יוצא דופן. לחילונים יש הרבה ריטואלים, אבל השתתפות בפולחן דתי זה משהו שדורש מאמץ מסוים. מנקודת המבט החילונית, אפשר לסגור את כל העניין, מבלי להמעיט בחשיבותו, בדרכי נועם – בואו נדבר קצת על ההיסטוריה ועל האקטואליה של היהודים, נאכל ואחרי זה נשיר בכיף. על הרפרטואר אפשר לדבר.

גם על הרצף של אורח החיים הדתי, ליל הסדר הוא אירוע יוצא דופן. שותים, מושכים את הלילה, שרים. הטקסט פשטני בהתאם – חורג מהטקסטים העמוקים של היומיום הדתי. להמחשה; ליל הסדר זה היום בו השף המעודן הולך למקדונלדס. או לחילופין; זה היום בו הפקיד המוקפד והסרגלי מתחרע בפמפלונה.

מידת הרצינות של פסח מופגנת די והותר במאמץ הניקיון, שגם הוא יוצא דופן, הן בדרישותיו הביזאריות והן במחויבות הפיסית. גם ההכנות הרוחניות לפסח מרובות. מן הראוי שליל הסדר יהיה ליל פורקן. אפשר כמובן להתווכח עם העורך שהכין את המסכת והשירון. כי גם טקסט פשטני יכול להיות כתוב היטב. אחת הבעיות הקשות של כל חילוני היא למה זה לא שנון לפחות?!

משה
תמונת פספורט; 'משה' מאת מיכאלאנג'לו

אחת ההפתעות של ההגדה היא העובדה כי משה רבנו לא מוזכר בה ולו פעם אחת. אלא שעבור מי שקורא את התורה בדבקות, מעשה שגרה, במחזוריות שנה אחרי שנה, משה לא בהכרח חסר. ועל זה בדיוק נאמר – כבודו במקומו מונח.

אז אולי הגדה של פסח היא לא פוליטיקלי קורקט ובטח לא מופת ספרותי, אבל יש היגיון בשיטיון, כמו שיש היגיון בניקיון.

ההגדה של פסח גם ממחישה היטב את ההבדל בין סבלנות לסובלנות.
לדוגמא; עם השנים לא התארכה הסבלנות שלי לליל הסדר, ובדרך כלל אני מנצל את הבליסה כדי לפרוש הצידה. השנה ממילא שידורי ליגת האלופות היו חלק מן הסדר. והנה חוס הידינק והיכה לשונרא, שלושה מי יודע? וזה מאוד עצוב, כי אני בכלל אוהד ליברפול.
מצד שני, הסובלנות שלי לאירוע ואפילו לאותם חסרי לאות שעושים את המסלול במלואו, עד הגדיא האחרון – גדולה היום לאין שיעור.

למה? כי מהזוית שלי, ליל הסדר הוא עוד אלבום בזיכרון. אני זוכר שכילד, בלי שום אחריות לנקות משהו או לסחוב שולחן, אהבתי את המפגש עם בני הדודים. היום אני נהנה לראות את המפגש בין ילדי לאחייני. זה כיף. וכאשר בתו בת השנתיים של אחי הצעיר מלמלה 'מה נשתנה?' תוך כדי חיוך קסום, התמוגגתי כמו שחקן בהולמרק. לדעתי, זה שווה כמה פסקאות בארמית.

כל זה לא אומר שאי אפשר לקצר קצת. אחת התעלומות הנשגבות מבינתי היא, מדוע צריך לשיר את הפזמון די דיינו וגו' פעמיים בכל מופע, ובכלל – למה אחרי כל שלוש שורות ולא אחרי שש. או שמונה. דיינו, לא?

הגדה של פסח
לקסיקון תרבות ישראל
וויקיפדיה
הגדאונלואד – פיוטים להורדה
על ההגדה הקיבוצית, עזרא שפרוט
להדפסה

מפני מה לא נזכר משה בהגדה של פסח, מיכאל אביעוז

הוידאו למעלה: אלטון ג'ון מבצע לייב את 'שיר הגבול', הידוע בכינויו העממי 'הולי מוזס'. זה שיר על גזענות.
מילים: בארני טאופין, לחן: אלטון ג'ון
קליפ גלובאל-פוליטי, עם הביצוע המקורי כפסקול

דה-מרקר קפה

בריאן כוכב עליון – Life of Brian

Life of Brian
לייף אוף בריאן (Life of Brian) של חבורת מונתי פייטון. הכי חכם, הכי שנון, הכי מצחיק. סרט שהייתי מכניס לתוכנית הלימודים בחטיבת הביניים – סמסטר Life of Brian. רוצים לדעת למה?

להמשיך לקרוא "בריאן כוכב עליון – Life of Brian"

ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑