חיפוש

#רק_אומר

הבלוג של רונן מאיר

קטגוריה

החיים בדיגיטל טאון

בחור אנגלי שתכנן לחגוג את הניצחון של הילארי קלינטון וגילה לתדהמתו כי בועת האינטרנט שבנה לעצמו בפייסבוק ובטוויטר שיקרה לו. הוא מספר איך פתאום הבין שבעצם אינו יודע דבר וחצי דבר על מיליוני אנשים שמחוץ למעגל הטבעי שלו. ובפסקת הסיום הוא מוכיח שבעצם לא הבין כלום

Source: How the Internet tricked you into thinking Trump wouldn't win

אז מה קורה עם גוגל פלוס?

הפרישה של ויק גונדוטרה, האיש שהוביל את גוגל+ (Google+), יצרה באזז קצר אבל לא טלטלה את המרחב הדיגיטלי. מצד שני, אני באופן אישי מצאתי את עצמי בבעיה.לאורך תקופה הובלתי בחברה בה אני עובד, ובחוגים מקצועיים, קו של אמון בגוגל+. בדיוק, הגורו של גוגל+. עכשיו מדברים על מותו של המותג, פיזור הצוות וכיוצ"ב. בקיצור, אני בבעיה.
להמשיך לקרוא "אז מה קורה עם גוגל פלוס?"

שיווק אונליין – סוף סוף התוכן הוא באמת המלך

גוגל יונק הדבש

בסופ"ש העמקתי קצת בהתפתחויות האחרונות בגוגל ואני די נרגש ממה שלמדתי. אלגוריתם החיפוש החדש, המכונה 'יונק הדבש' (Humming Bird), מבשר על שלב חדש ומאתגר במיוחד בתחום שיווק אונליין. מהפכה שקטה שתחולל רעש גדול. להמשיך לקרוא "שיווק אונליין – סוף סוף התוכן הוא באמת המלך"

הלפטופ הפך לדסקטופ

טאבלט - שיווק באמצעות תוכן

מה שלום הלפטופ שלכם? כן, המחשב החתיך שקניתם כדי שתוכלו לזוז קצת עם העניינים הדיגיטליים שלכם לבית קפה או לספה בסלון. זה שהפך בעצם למחשב הנייח שניצב על השולחן בפינת העבודה ומתגעגע אליכם נורא. להמשיך לקרוא "הלפטופ הפך לדסקטופ"

כרום איכזב בגדול ואני חזרתי לפיירפוקס

לקבל מחשב חדש זה כיף, הרבה עבודה קשה עם מצב רוח של פנאי. המון דאונלודים ואינסטולים וכיוצ"ב אבל גם המון סיפוק של התחלה חדשה. אז לפני שבוע זה קרה לי; הלנובו הזקן שלי שבק אחרי תקופת השתנקות ארוכה ואני זכיתי לעשות ניקוי אביב על לנובו צעיר וחסון מהניילונים. לא הכי מחונן ושרירי בכיתה, אבל פתאום יש המון מקום והמון זיכרון ומהירות סבירה אם לא למעלה מזה. להמשיך לקרוא "כרום איכזב בגדול ואני חזרתי לפיירפוקס"

סיפור קטן על בטר פלייס

שנתיים לפני ההתרסקות של בטר פלייס התבקשתי ע"י אחד הספקים של החברה לבצע ניתוח שיווקי של פעילות האינטרנט של בטר פלייס ולהגיש המלצות. קיבלתי בריף, ביקשתי את האנליטיקס והתיישבתי לחקור, לחפור ולרשום הצעות ליישום. להמשיך לקרוא "סיפור קטן על בטר פלייס"

פרספקטיבה

הבן שלי, הצעיר, הוא גיימר. כלומר, נער שקשה מאוד להפריד בינו לבין הקונסולה או המחשב למשימות חשובות כגון שינה, אכילה, מקלחת ובית ספר.
עכשיו הוא משחק בהתלהבות רבה במשחק מחשב חדש שנראה אחר ומרהיב, והקונספט שלו פנטסטי בפשטותו ובמורכבותו כאחד. למשחק קוראים 'פרספקטיבה' (Perspective). להמשיך לקרוא "פרספקטיבה"

אומרים שהאינטרנט הוא מקום מסוכן לנערות

סוואנה דיטריך (Savannah Dietrich) נערה אמריקנית בת 17 עלולה להיכנס לכלא על ציוץ שמות ותמונות של שני נערים שהודו בתקיפתה לפני כשנה.

via Kentucky Teen Could Face Jail for Tweeting Names of Sexual Assaulters.

פוביה דיגיטלית חדשה: להיות רחוק מה… סמארטפון


11% מהגברים בארה"ב יעדיפו לצאת מהבית בלי מכנסיים מאשר בלי סמארטפון. וזה עוד לא הכל.
שימו לב באיזו אלגנטיות משתלבת הפרסומת של טי-מובייל באינפוגרפיקס.

Are You Afraid of Mobile Phone Separation? [INFOGRAPHIC].

פינטרסט – יש עתיד?

כתבה מתלהבת בג'ואיש ז'ורנל מכתירה את פינטרסט (Pinterest) כמותג המנצח של המדיה החברתית – פינטרסט והקרב על דומיננטיות במדיה חברתית. הערכת שווי טריה מצמידה לפינטרסט תג מחיר של מיליארד דולר. פינטרסט צמחה בשנה האחרונה ב-6,000 אחוזים.

אז מה זה פינטרסט? רשת חברתית שמבוססת על תמונות (וגם וידאו). במקום גלריות יש לוחות (Boards) בהם אפשר לנעוץ (Pin) חומרים ויזואליים, להוסיף כמה מילים ולצרף לגלריה (כלומר, לוח). פשוט וקל; ראיתם ויזואל מעניין/מדליק/חמוד? שתפו בפינטרסט.

פינטרסט

העיסוק בפינטרסט מגניב, חד וחלק, אבל הדיבור כאילו יש פה פוטנציאל לנענע את פייסבוק מוגזם להפליא. פינטרסט עם כל הכבוד (ויש) לא תנענע בעתיד הקרוב אפילו את גוגל פלוס.

הרשת הויזואלית תפסה תאוצה בעקבות כתבה במגזין 'טיים'. יאפ, הפרינט מחסל את עצמו. לאחר הכתבה הרשת צמחה במהירות גדולה יותר מהצמיחה של פייסבוק בתחילת דרכה, וזכתה להרבה כבוד (אמרתי שיש) כאשר הצליחה להתברג לחמישיה הפותחת של מחוללי הרייטינג באינטרנט. פינטרסט מייצרת תנועה לאתרים.

נתוני האיכות של פינטרסט – זמן שהייה, כמות דפים בסשן וכד' – ספקטקולריים. כמו שאמרתי, עיסוק מגניב שמושך אותך לבזבז זמן בכיף. מצד שני, זה לא יכול להיות יומיומי אלא אם יש לך שליחות ספציפית. לדוגמא: להפיץ את התכשיטים שעיצבת, או קולקציה שגזרת, או בוק שעשית. הבנתם, אחלה כלי לקטלוג ששכר SEO בצידו (למי שלא מעלה תמונות אלא מקשר אותן מדפים).

בשלב זה פינטרסט היא רשת של בנות; 80% מהרשומים הם/הן רשומות. יש בה הרבה אופנה, אוכל, ריהוט, עיצוב, שיער וכיוצ"ב. לפחות 70% מהפעילות היא מיחזור תמונות של אחרים (RePin).

פינטרסט בנויה על עניין אחד (שיתוף אינטואיטיבי של תמונות) עם פיצ'ר ייחודי – הריפין. זה לא מספיק למרתון בעולם ה-ווב 2.0, בטח לא לדומיננטיות. הבעיה היא שאם מוסיפים לפינטרסט יכולות בלוג אפשר לקרוא לה טמבלר, ואם לא אז לטווח ארוך הפליקרים הם מחסן יותר נוח.

למי שאינו (אינה) בעל עניין מיוחד (תכשיטנים כבר אמרנו?) העיסוק המגניב בפינטרסט הוא חוויה תחביבאית עם פולס תקופתי – מפעם לפעם חוזרים לשם כמו אל מסעדה טובה.

כבר היו שמועות על ירידת פעילות, במיוחד אחרי עסקת פייסבוק-אינסטגרם.
פינטרסט נולדה כדי להירכש. הקנדידטית הטבעית היא גוגל שיכולה להעשיר את גוגל+ ואת פיקסה. מטיבי לכת אומרים שדווקא לינקד-אין יכולה להרוויח מאוד מיישום כזה. המחיר לא יהיה מיליארד דולר. אם הם יחכו יותר מדי מי שיקנה אותם בסוף תהיה טמבלר ואז זה יהיה מאוד בזול – מחיר הפיצ'ר.

מצד שני, פינטרסט יכולה להפתיע עם ארגז כלים ויזואליים ולטרוף את הקלפים.
מאמר אופטימי.

***
תמונה: הגלריות שלי בפינטרסט 12.05.17.

דה-מרקר קפה

קצב פייסבוק, שמונה ציוצים ביממה

פייסבוק

בפייסבוק יש תופעה שיכולה להיחשב מפתיעה – אנשים עושים 'לייק' לפוסטים שאמורים לזעזע אותם ואפילו להגעיל אותם. מה לייק פה? איפה כפתור 'איכס'?
הכפתור שהכי חסר לי בפייסבוק הוא 'בררררר'.

ברור שאני מבין כי במקרים האלה 'הלייק' מסמן הזדהות עם הצורך להעלות לדיון גם נושאים מזוויעים עם דוגמאות מעוררות גועל.
כשאתה לוחץ 'לייק' לפוסט כזה אתה לא מתכוון להגיד 'אהבתי' אלא 'בררר ותודה שטלטלת'.

בשורה התחתונה, 'לייק' הוא כבוד למאמץ, ליצירתיות/בחירה ולנכונות לשתף. יש כמובן המון מסחרה ופוליטיקלי קורקטנס בעניין הלייקים, אבל בסך הכל נוצרו כללי התנהגות מקובלים והעניין מאוזן בשוטף.

השהות בפייסבוק (מעקב אחרי ה-Wall) יכולה להיות מסע מרתק – לפעמים כיפי, לפעמים מייסר, לעתים קרובות שניהם בשעטנז מטורף של פוסטים מחייכים וחומרים כואבים.

אם עוקבים אחרי העולם דרך הפייסבוק, הקצב הוא של סרט מצוייר על ספידים. קליידוסקופ תזזיתי, אם לא כיאוטי, של מחשבות, דעות, תמונות, כפתורים, שנינויות, חוויות, פיתויים, דאחקות, טרגדיות, מילים, צלילים, תמונות, מידע וידע, חדשות ונוסטלגיה.
לפעמים כל זה נכנס בדקה של גלילה לאורך הקיר.

בעולם האמיתי הדברים זזים הרבה יותר לאט.
אתה יכול להעלות מאות פוסטים מלוטשים נגד גזענות ולשתף מאות אלפי חברים בשרשרת 'לייקים' מפוארת, ועדיין – ליוצאי אתיופיה יהיה קשה למצוא דירה בקרית מלאכי.

ראו את מהפכת הפייסבוק של מצריים. דור הפייסבוק של מצריים היה מספיק חזק בשביל לנענע את הספינה ולהפיל את הקפיטן, אבל לא מספיק משמעותי כדי להשפיע באמת על אומת הנילוס.
חבר ערבי אמר לי שיידרשו עוד מאה שנים עד שהמשמעות של 2011 תתבהר. אולי.
כשמתסכלים על מה שקורה עכשיו, בחלוף שנה, צריך רק לקוות שהוא צודק. כי לפי מה שנראה אלו הולכות להיות מאה שנים אכזריות.

המודל שכולם נאחזים בו הוא זה של המהפכה הצרפתית שהתחוללה בין השנים 1789 ו-1799 אך הבשילה הלכה למעשה רק עם כינון הרפובליקה הצרפתית השלישית בשנת 1871, והגיע לפרקה רק אחרי מלחמת העולם השנייה.
בארבע מילים: גם מהפכות צריכות מרפסת (בשביל הפרספקטיבה).

אבל אצל דור הפייסבוק סבלנות זה לא הקטע. כל אחד רוצה שנתניהו או אובמה או פוטין יקרא את הפוסט שלו בבוקר, יראה את האור בצהריים ויכריז על שינוי מדיניות הירואי בערב – בפריים טיים או יותר עדיף בפוסט אורח על הקיר שלו. יש קרדיט, יש כבוד.
כולנו כאן כדי לשנות את העולם ובין לבין מלייקקים דאחקות ומשתפים שירים מגניבים מיו-טיוב.
גם אני ככה.

זה נשמע אידיוטי, אבל רוב גדול של האנושות עדיין לא מחובר לפייסבוק או לרשתות חברתיות בכלל. אבל מה זה משנה, אנחנו העולם ואנחנו קובעים את הקצב. צוויץ… צוויץ… צוויץ…

אקונומיסט: פייסבוק במספרים
מאשבל: פייסבוק אינפוגרפיק

אנשי פייסבוק ממליצים על תדירות של פוסט (סטאטוס/ציוץ) כל שלוש שעות. קצב פייסבוק, שמונה ציוצים ביממה. באמצעות הוטסוויט אפשר לדאוג מראש גם לשני הפוסטים שבין 11 בלילה ל-6 בבוקר. יאפ, הפייסבוק שלך עובד גם כשאתה ישן – הצייצן האוטומטי.

***
התמונה: סטיקר מאת אור רייכרט, מתוך פוסט פוטו בדף הפייסבוק סטטוסים מחייכים.

דה-מרקר קפה

לדבר על חווית הגלישה זה פאסה

גם אתם מרגישים שהאינטרנט רועדת לכם מתחת לרגליים? גוגל מחסלת שירותים, שגם אם אינם שיא ההצלחה העלמותם ודאי גורמת אינוחות לכמה מיליוני אנשים; פייסבוק עובדת על הממשק שלה בשיטת 'ניסוי וטעייה' בקצב אפילפטי; ענף ה-SEO בבלבלה ולכולם יש יותר מדי פרופילים לנהל שבכולם מתרחשים המון דברים שאין זמן אפילו לבדוק אם הם שווים או לא. ועוד לא אמרנו אף מילה על מה שקורה במובייל, שנראה לפעמים כמוסרט מצוייר על אסיד.

רענן שקד כתב על זה יפה במגזין '7לילות'; ההתחדשות המתמדת יוצרת מצב בו שום דבר אינו יציב ולו לרגע. אם פעם כעסנו על מיקרוסופט שהיא משנה לנו את הדסקטופ בכל כמה שנים, עכשיו זה קורה כל כמה ימים. עד שהעברת את כל הלינקים שלך מדלישס לגוגל בוקמרקס, גוגל מחליטה שהבוקמרקס סיימו את תפקידם, כל זה תוך 60 יום. ולא רק זה, אלא שגוגל לא טורחת בעצם להסביר מה הולך לקרות עם מערכת הבוקמרקס שלה, פרט לכך שרעיון הרשימות יורד מעל הפרק. ומה עם התגיות? עם גוגלבוקמרקס בכלל? ואיך זה שדלישס עוד לא עלו על הרעיון המהפכני לאפשר לראות אילו תגיות נמצאות מתחת לכל בנדל?
ואם כבר שאלות קשות, ניסיתם לאחרונהל נהל את היו-טיוב שלכם? בכמה קליקים אתם מגיעים לניהול של רשימת צפייה (Play List)? אז נכון שיו-טיוב שוקדת עלכל מיני שכלולים ונכון שהיא מחזיקה את הגולשים בוידאו, אבל הלבירינט שנוצר לרגלהשיפוצים הוא מביך.

אפילו וורדפרס כבר כל כך עמוסה בפיצ'רים (הרוב טוב) עד שקשה להבין למה חלק זה כלול בתפריט האישי בצד ימין וחלק אחר כלול בתפריט הפונקציונאלי בצד שמאל. יכול להיות שאילו וורדפרס.קום היתה מתנהגת כמו רשת חברתית ולא כמו מערכת בלוגים זה היה מסתדר להם יותר נכון.

כל הרטט הזה לא נועד רק כדי לשמור על הערנות שלנו, יש בו יותר מאשר אמוק של חדשנות והוא לא רק תחרותיות שיצאה משליטה. הכל נכון, אבל האדמה הוירטואלית רועדת כי היבשות זזות והאקלים משתנה. הרשת הופכת לענן, המחשב לטרמינל, הכלים לחליפה והאינטראקציה היא מתמדת. לדבר על חווית גלישה זה פאסה, תכלס אנחנו כל הזמן בגלישה בתנאים משתנים.
תחשבו על כל עשרות המיליונים שמחוברים זה לזה ומבצעים מאות מיליוני פעולות כאלה ואחרות אם לא בתיאום אז לפחות ברמת תודעה משותפת – זה חייב לרטוט.
מקור תמונה >>>

מה קורה לגוגל רידר?

משתמשי גוגל עוברים בשבועות האחרונים תהליך של מייק-אובר שלא תמיד משאיר אותם שבעי רצון. החדשות האחרונות באות מגוגל רידר, כלי ה-RSS הפופולארי, שקיבל חזות גוגלית חדשה עפ"י הקו העיצובי שמכתיב גוגל פלוס לכל כלי גוגל. עניין של טעם והרגלים.
הבשורה המשמעותית יותר היא שינויים מהותיים במערך השיתוף של גוגל רידר, שהפך הלכה למעשה לזרוע שיתוף של גוגל פלוס.
גוגל ביטלה את האופציה לשתף בערוץ המובנה של גוגל רידר ומכריחה לשתף באמצעות תזרים התוכן של גוגל פלוס וטאב 1+. ברמה העקרונית אין שום בעיה; מה שהוצג כפיד ב-Google reader Shared Items מוצג כעת כפיד בטאב 1+ בפרופיל האישי. היינו הך לכל דבר ועניין.
אלא שזה לא עובד. כלומר, זה עובד אבל באופן מעצבן להפליא.
לחיצה על אייקון 1+ לא מאפשרת בחירה ביעד – סטרים או טאב. אפשר רק טאב אם לא מוסיפים הערה או שניהם עם כן. כלומר, מי שרוצה להשתמש בכל פיד למטרה אחרת לא יכול. יותר מזה, אם משאירים את טאב 1+ פתוח מקבלים בדרך כלל פיד כפול. אני סגרתי את טאב 1+ לצפייה.
גוגל רידר גם מאפשר לשתף ברשתות חברתיות ובבלוגים, אבל לא בהכרח מושך איתו את התיאור ואת הכותרת, כך ששיתוף בבלוגגר, למשל,עלול להיות טרחני.
האפשרות לשתף למעגלים שונים היא הגיונית, אבל כפי שנכתב כאן בפוסטים קודמים – ניהול המעגלים החברתיים בגוגל+ הוא עניין מייבש.
הרשת מלאה בכתבות ביקורתיות על השינויים בגוגל רידר, תופעה אופיינית לכל שינוי מהותי בכלי אינטרנט פופולארי. אבל הביקורת על השינוי בגוגל רידר באה ממקומות גבוהים, ממשתמשי העוצמה שעבורם גוגל רידר הוא כלי עבודה מרכזי.
הידיעה המעניינת ביותר היא אודות חזרתו האפשרית של קווין פוקס לגוגל על מנת לתקן את הטעויות בגוגל רידר.

האם מיקרוסופט מפסידה את הדורות הבאים?

השבוע בני הבכור קיבל סוף סוף את הסמארטפון המשוכלל שהוא חיכה לו כמעט חודשיים. הוא כמובן רכון על הצעצוע החדש,מקנפג ומגדיר ומארגן לעצמו את מעטפת המובייל. זמן רב הוא הקדיש לבניית רשימתהקונטקטס (אנשי הקשר) הכרוכה באיזו תסבוכת שלא ממש הבנתי. תוך כדי התעניינות אבהית תהיתי בענין שבשבילי נראה טבעי, אם לא מתבקש; "סינכרנתעם האאוטלוק?", שאלתי את בני.

"אין לי אאוטלוק", היתה התשובה. אני כמובן נדהמתי, אבל כשחושבים על זה – מאיפה שיהיה לו אאוטלוק?! כלומר, יש לו ערכת מיקרוסופטאופיס במחשב השולחני, אבל האאוטלוק לא בשימוש.
 
האם מיקרוסופט מפסידה את הדורות הבאים? זה תלוי בסביבת העבודה בארגונים, שעשויהלהכתיב שימוש בכלים מסוימים. אבל זה לא משנה; בזירה הפרסונלית גוגל שועטת לקראתניצחון. אם מיקרוסופט תתעשת זה ייגמר בתיקו. כרגע הבעיה הכי גדולה של מיקרוסופטאונליין, לפי דעתי המשתמשת, היא הניתוק המוחלט בין הוטמייל (כלומר, לייב) לביןאופיס 365. אגב, אם הגישה לחייב על שירותי אופיס 365 אני לא בטוח שיש לי בעיה, אםכי הסכום, 6$ בחודש, נראה לי מוגזם.
 
ערכת הכלים של גוגל – החל בג'י-מייל, עבור בגוגל דוקס וכלה בגוגל קלנדר – עברה שיפורמרשים בשנתיים האחרונות והיא מציעה גם מגוון שימושים וגם שימושיות גבוה ובשנההאחרונה גם חווית משתמש אחודה. בקיצור, שווה להשתמש. ממש.

גוגל דוקס 2007: הקונספט

גוגל דוקס 2010: החוויה


עבור רוב גדול של המשתמשים, מקבילות האופיס של גוגל – מעבד תמלילים, גיליוןאלקטרוני, מצגות – מספקות בהחלט. בחזית הזאת של יישומי יעילות אישית מיקרוסופטיכולה לנצח (עדיין) בזירת הגיליון האלקטרוני.

 
אבל מיקרוסופט עדיין יכולה לנצח את המלחמה כולה. כי מה שייקבע בסופו של עניין אתממשק המשתמש הגלובאלי הוא המיקום של רשימת אנשי הקשר. כרגע נראה כי ג'י-מייל בעמדתיתרון ברורה, אבל מחוץ לאינטרנט נמצאות הרשימות האמיתיות – באאוטלוקים. עם זהמיקרוסופט יכולה לכבוש גם את האינטרנט, כולל הסלולרי.

השחקניות העיקריות בקרב על הדאטה-בייס הן כמובן גוגל, אפל, פייסבוק, מיקרוסופט. המדקדקיםיספרו גם את לינקד-אין. הפוזיציות הן מורכבות ולכל אחת מן השחקניות יש חוזקותוחולשות, כלומר – פוטנציאל. לא זהה, לא שווה, אבל בהינתן מצבים מסוימים כל אחת מהןיכולה להשתלט על הדאטה-בייס של אנשי הקשר.
גם אם יתברר כי אין שליטה מוחלטת ויש איזון כלשהו בין ארבע-חמש אימפריות המידעהפרסונלי, זה מצב מפחיד.

הפתרון הוא רגולציה וסטנדרטיזציה מפוקחת לרשימת אנשי קשר, על בסיס 5 עקרונות יסוד:
1. הבעלות על הרשימה היא של המשתמש
2. הגירה חלקה וחופשית בין מערכות ללא אובן מידע ו/או פונקציונאליות
3. סודיות מנדטורית, לרבות פרוצדורות מחיקה

4. פרטיות – מטרייה משפטית למידע
5. ערך פיצוי – שווי כספי לגבייה מיידית עבור שימוש ללא אישור

אז מה הקטע של גוגל עם ה-RSS?

גוגל+ הפסיקו את שירות ה-RSS שממילא היה נראה שנעשה בלי רצון. כדי לקבל פיד של גוגל+ היה צורך להעתיק את מספר ה-URL ולהדביק אותו בהמשך לכתובת של שירות ה-RSS (עניין לא פשוט כאשר האוטו קומפליט עובד). עכשיו גם זה בוטל.

אני צריך שני פידים של גוגל+: פיד אחד עבור התזרים (Stream) ופיד אחד עבור טאב1+. שני הפידים צריכים לעבוד יחד, כאשר בשני אני מפרסם כתבות וידיעות שעניינו אותי ובראשון אני עושה את אותו דבר אבל עם התייחסות (כלומר, עם ציוץ). אחד לקט והשנימיני בלוג. שניהם עוסקים בעולם האינטרנט (תרבות וירטואלית, תוכן דיגיטלי, שימושיות אונליין וכו'), שניהם מהווים חלק מן הפרופיל המקצועי שלי, את שניהם אני רוצה להפיץ במקומות הנכונים (רידרים של לקוחות פוטנציאליים, למשל) ולהציג באתר הבית שלי, שבאופן  מעניין בנוי על מערכת גוגל סייטס. כלומר, מהעוזרת לי כרגע הבחירה בכלי גוגל אם הם לא מדברים ביניהם?

מצאתי באינטרנט דרך לעקוף את המדיניות התמוהה של גוגל בעניין ה-RSS, אבל זה קצת ארוך לשישי אחה"צ. פרוצדורות הן לא זמן איכות.

לגוגל כמנוע חיפוש יש בעיה עם RSS. באמצעות RSS יכול כל אחד להקים אתר תוכן בלי תוכן. כמו שאני מציג באתר שלי את הפידים שלי, כך כל אחד יכול.
רגע, מה רע בזה? מה אכפת לי לקבל תפוצת RSS בזכות תוכן איכותי? נכון שתוצאות החיפוש צריכות לתת עדיפות לאתרי המקור, אבל זה עניין טכני. אני בטוח שמפצחי הפיצ'רים של גוגל יכולים להתמודד עם האתגר הזה.
יכול להיות שגוגל לא אוהבת את התחרות שמציבים לה אתרי RSS. אתר איכותי כזה יכול לייתר חלק נכבד מן השימוש בחיפוש ואפילו להקטין את הצורך בקורא המשובח גוגל רידר.
עוד סיבה שיכולה לגרום לגוגל להסס בעניין ה-RSS של גוגל+ היא פלטפורמת הבלוגים בלוגספוט. אם יש פיד בגוגל+ הבלוגרים עלולים להגר. לכאורה העברת משתמשים מכיס לכיס, אבל גם הזדמנות לוורדפרס להרוויח משהו.

כל היסוסי ה-RSS של גוגל מציבים כמה סימני שאלה סביב הפתרון של ענן התוכן הגוגלי, במיוחד לאור העובדה שלאחרונה גוגל סגרהמספר נכבד של שירותים ואפליקציות, בזמן שהשיקה את גוגל+. זה אומר שגוגל משנה אסטרטגיה. כמה בטוח להפקיד בידיה (בענניה) את התוכן שלי.

ברמה העקרונית מרחפת השאלה, כיצד גורם שבנה את עצמו על אגרגציה של תוכן של אחרים יכול להתנגד לקונספט הזה?

מקור תמונה >>>
סרטון >>>

הקפה מתקרר

110830-bad_coffee_comic

הבלוגר 'אייקון חברתי' כתב על זה תחת הכותרת מותק הקפה התכווץ… – דה-מרקר קפה דועך. אני מרגיש את זה אחושקשוקי; רבים מידידי הטובים בקפה, אלה שמככבים ואלה שמתווכחים, נטשו לציוציאדה של פייסבוק וטובלים אגודל בגוגל+. חלק אחר העבירו את הגיגיהם הארוכים והמנומקים למערכות בלוגים אחרות.

קפה, בניגוד לרשת חברתית, לא צריך להיות תוסס. אבל הוא צריך להיות עשיר וארומטי וכמובן חם. אולי במחוזות הפוסטים על זוגיות, סקס וניו-אייג' יש אקשן, אבל בפינות של הקפה בהן אני מסתובב – אקטואליה, חברה וקהילה וכיוצ"ב – קריר, ולא במובן הנעים של סוף אוגוסט בואך סתיו, אלא במובן הצונן והמשעמם.

גם אלה הטובים שעוד משוטטים כאן ואף כותבים ומגיבים (בלי לציין שמות), גם הם מפגינים שפת גוף של סוף מסיבה. המקצב האינטרנטי מגיע מבחוץ, מהמסיבה של פייסבוק בקומה העליונה. מי שנשאר בקפה שקוע כנראה בפלירט מתחילת הערב ועדיין לא שם לב (או מכחיש) שצריך לזוז, או מחכה למונית שבדרך.

מהזוית של בלוגר אקטואליה זה ממש ברוך. דווקא עכשיו, כאשר הנושאים בהם אני עוסק מגיעים לנקודת מפנה דרמטית (אם לא היסטורית), הקהילה מתפזרת והטעם חמוץ.
אז נכון שקפה טוב לא צריך להיות מתוק ונכון שמעט מרירות משביחה אותו, אבל חמיצות לא עושה חשק.

כל הבדיקות שעשיתי כדי למצוא אלטרנטיבה לקפה העלו המון אופציות שנותנות לקפה סנוקרת במקומות הרגישים (שתיכף נדבר עליהם) אבל מצד שני לא מספקות את הדבר העיקרי – רייטינג. לצערי אני גם לא רואה את החלופות הללו בתוצאות חיפוש, מה שאומר שהפלטפורמות לא מבטיחות לי יתרון אפילו עם גישה מתוחכמת לכתיבה לאינטרנט.
במילים אחרות, לבלוגר דעתן שחופר בענייני אקטואליה, חברה וקהילה – דה-מרקר קפה הוא עדיין הרע במיעוטו.

האינטרנט העברי זקוק לקהילת דיונים דומיננטית. הזירה עוברת לקבוצות בפייסבוק, אלא ששם הדיון הוא מצוייץ (קצר ולינארי) ולא ממש פומבי. בהעדר קהילה כזאת הבסיס לצייצת הוא לינקים לכתבות במדיה – אתרי חדשות בעיקר.
כלומר, חזרנו לשיחות סלון סגורות על דברים שקראנו בעיתון.

האם לנוכח חווית הפייסבוק יש לקהילה בנוסח הקפה סיכוי? אם מסתכלים על האפינגטון פוסט – אז בטח, אבל ברור שזאת לא דוגמא טובה.
דה-מרקר קפה הוא התחליף הכי הגיוני לפורומים של העשור הקודם, המעבר מקהילה במובן פורום לקהילה במובן קמפוס. פייסבוק פיספסה את האלמנט הזה עם פונקציית ה-Notes העלובה. לעומת זאת, גוגל+ הכינה את ה-וול שלה (Stream) לפוסטים ארוכים ומנומקים, אבל זה עדיין לא בא לידי ביטוי, בעיקר בגלל אינטגרציה לקויה בין התזרים לפרופיל.

למי שלא ממש אכפת הרייטינג (או להיפך, למי שיש מימון מספיק לייצר לעצמו רייטינג) הכי כדאי להשתמש כפלטפורמה להגיגיו בוורדפרס הנפלאה. הקהילתיות של וורדפרס.קום אמנם דפוקה לגמרי, אבל המערכת היא כמו מכונית יוקרה בחינם. למעשה, צי רכב.
עבור הגיגי המקצועיים בחרתי, משיקולים שונים ומשונים, בפלטפורמה המתחרה 'בלוגגר' של גוגל.

גם אני מתפזר ברשת, אבל לי יש אג'נדה נוספת (בעצם שתיים, יחד עם הכדורגל) שהופכת את עניין הרייטינג לאקוטי. חופר בקפה הוא לא בלוג מקצועי לבראנז'ה ולא ערוץ שיחות עם החברים – 'חופר בקפה' הוא בלוג להמונים, שליחות אישית של הפצת דעות, תובנות ורעיונות שצריכים להשפיע ברחובות ולא בחדר הישיבות או בשיחות ועידה.

אני יכול לפתוח דף פייסבוק עבור הגיגי האקטואליים, אלא שלא אוכל לקרוא לו 'חופר בקפה'. ואולי אני טועה.
על כל פנים, הדעיכה של הקפה לא נובעת רק מתופעת פייסבוק את טמבלר ושות'. גם לא רק מהיותו טרנטה טכנולוגי שצועד לאחור. אפילו לא דלות התוכן; יש בקפה בלוגים מדהימים, מספיק נפח של כתיבה איכותית כדי שמדיניות עריכה וקידום חכמה תעצים את הרובד המשובח.
ואני אומר את זה כבלוגר שנהנה מפרגון מפתיע אצל פרנסי דה-מרקר קפה.

לי, כבלוגר אקטואליה, היה טוב אילו הקפה היה מקדם את הקטגוריות הפואטיות, אילו היה מנצל את העושר התוכני כדי לבנות מעמד אינטרנטי בתחום המוסיקה או הספורט. בינינו, אפילו התחומים המובנים במותג 'דה-מרקר' – כלכלה, פיננסים וכו' – לא מקבלים טיפול מערכתי ראוי בקפה. ללקט פוסטים טובים, באמצעים טכנולוגיים או ידניים, זאת לא מדיניות עריכה.

מישהו יכול להגיד לי מה הפוזיציה של הקפה באינטרנט העברי? מה המעמד שלו בעולם התוכן של קבוצת 'הארץ'? מה זה בכלל דה-מרקר קפה?
המתחרה קורא לקפה "קהילת השידוכים וההיכרויות" של קבוצת 'הארץ'.

בחמש מילים; הקפה הוא שכונה ולא קהילה.

5 דברים שאני לא מבין בקפה:
1. מה ההבדל בין פוסטים לדיונים?
2. למה וידאו ותמונות הם לא חלק מהבלוג?
3. איך עושים רשימות לינקים?
4. איפה הכתובת הידידותית שלי?
5. מתי יהיה שדה ריצ'-טקסט נורמלי?

קפה טוב יכול להיות תערובת של סוגים וסגנונות. בניגוד למה שחושבים, הוא לא מתערבב מעצמו.

 

במילים אחרות
''

***
התמונה: משהו על משקאות חמים, מתוך פוסט באתר של מותג שירותי קפה.

דה-מרקר קפה

הסרגל השחור, התרגיל השיווקי של גוגל

יעקב שחר הוא הבעלים של מועדון הכדורגל הישראלי המצליח ביותר בשני העשורים האחרונים, וכנראה היחיד שמנוהל בשפיות פיננסית, מכבי חיפה. הוא גם הבעלים של סוכניות וולוו והונדה בישראל, ועוד כמה עסקים גדולים וקטנים יותר שנצברו על הדרך.
פעם הוא אמר שמכבי חיפה היא תקציב השיווק הכי אפקטיבי שיש; כשהוא מגיע למכור משאית, שלושת רבעי שעה מדברים על כדורגל ועל מכבי חיפה ורבע שעה סוגרים עסקה.אותה מחשבה מוליכה את נייקי כשהיא מספקת לנבחרת ברזיל את כל הציוד ועוד משלמת עשרות מיליוני דולרים על הזכות, כדי לתחזק ולתגבר את מכירת החולצות ושאר האביזרים לקהל הרחב. אם תפסתם את הטקטיקה של 'מדברים כדורגל ומוכרים משאיות', אפשר לעבור לסיפור החם של האינטרנט בחודשיים האחרונים – גוגל+. כלומר, המהפכה של גוגל. זאת אומרת, הסרגל השחור.השקתה של גוגל+ חוללה רעד בעולם הרשתות החברתיות, שניתן להגדיר אותו כ"פייסבוק וכל השאר". עם גוגל+ באה בריזה של תחרות. קצב הצמיחה של גוגל+ מאפס ל-25 מיליון משתמשים תוך חודשיים הוא המהיר ביותר שנצפה באינטרנט. האם זה אומר שהרשת החברתית של גוגל תנצח את פייסבוק? לא בהכרח. האמת היא שאפילו לא ברור עדיין האם גוגל+ בכלל תצליח. ואם כן, מהי המשמעות של ההצלחה – לשבור את פייסבוק, להיות דומיננטית, להיות רשת שיווקית, רשת פרטית, מקצועית, להיות פיצ'ר מרכזי בדסקטופ הגוגלי?המלחמה האמיתית באינטרנט היא לא על התוכן השיתופי אלא על התוכן היסודי. כן, התמונות והסרטים, אבל יותר מזה הדוקומנטים, פעילות היומן, אינדקס הכתובות וכמובן הדואר. במילים אחרות, לגוגל יש אינטרס עליון לקדם את התפוצה ואת הפעילות של הכלים לאפקטיביות אישית, תחת ג'י-מייל, ובגרסה העסקית תחת גוגל אפס. זה הרבה יותר חשוב לגוגל מלהיות שחקן משמעותי בזירת הרשתות החברתיות, מבלי להמעיט בערכה ובחשיבותה של הזירה הנ"ל.

סרגל הכלים של גוגל היה גם קודם, אבל הוא לא היה מובחן והוא התנהג באופן שונה בכל אפליקציה. הסיבה העיקרית היא שהסרגל המקורי (הלבן) נבנה כדי לקדם את עסקי החיפוש של גוגל. כעת גוגל בעסקי הדסקטופ והסרגל השחור, שהופיע יומיים לפני גוגל+, הוא העוגן של המהלך.
בהשאלה; הדפדפן הוא מערכת ההפעלה וגוגל הוא ערכת האפקטיביות, ארגז הכלים. התשובה לווינדוס ולאופיס. מי שמשתמש בדפדפן כרום חי למעשה במעטפת גוגלית מושלמת.

גוגל+ חוללה באזז חזק מספיק להחדרת הסרגל במהותו החדשה, ויצרה חשיפה עצומה לשינוי החזותי המאוד משמעותי בעולם הלבן של גוגל. בעצם לא שינוי חזותי אלא הכרזה על מהפכת הפונקצינאליות.
אגב, יאהו עשתה זאת קודם בדרכה המקרטעת והחצי אפויה. יאהו כמובן שגתה במיקום הסרגל הראשי, מה שהשאיר אותה תמיד במעמד של אתר ולא במעמד של ספק שירותים ופתרונות.

השורה התחתונה; כולם מדברים על גוגל+ אבל משתמשים בסרגל השחור. חבל שכבר אי אפשר לקרוא לו 'גוגל טולבר', שם השמור לתוסף הדפדפן של גוגל (שמשום מה לא זמין למשתמשי כרום), כי זאת מהותו – גוגל טולבר, סרגל הכלים של גוגל. הכלי שגוגל רוצה להפוך לאוניברסאלי, כמו שמיקרוסופט עשתה לערכת האופיס.

נדמה לי שהתרגיל השיווקי של גוגל, להשיק רשת חברתית איכותית על מנת לתמוך במהפכת הסרגל השחור, הוא לא פחות מגאוני. וגם אלגנטי – שילוב יוצא דופן של השקה סוערת עם השקה רכה.
כל זה לווה, כמובן, בסדרה של שיפורים מתמשכת בכל הכלים של גוגל לאפקטיביות אישית והתאמת עיצוב לממשק משתמש חדש, קומפקטי עפ"י המסורת הגוגלית וחדשני עפ"י המילה האחרונה באינטרנט. היום גם אפשר להלביש את זה על הג'י-מייל באמצעות תמה עם חלונית פריוויו.עכשיו תתארו לעצמכם שגוגל+ גם מצליחה בחזית הרשתות החברתיות.פוסט ההשקה של הסרגל השחור בבלוג הרשמי של גוגל
מקור התמונה >>>

מי בכלל זוכר אותי?

הייתי חסר לכם? 12 ימים חלפו להם מהפוסט האחרון, מרווח שלא קרה לי כבר הרבה זמן. יש כמה סיבות; למשל השקת גוגל פלוס שגזלה ממני חלק נכבד מסופ"ש האחרון (ותודה לקולגה שהזמין אותי), ויש את מחנה הקיץ של הצופים שאליו שלחנו את האמצעי, ואת החופש הגדול של הצעיר, ולחץ בעבודה ועוד כל מיני כנ"ל.

110707-ComeBack

זה לא שלא היה על מה לכתוב. להיפך, הזירה בה מתמקד הבלוג חופר בקפה תססה ביבשה באויר ובים, הכספומט של גדעון לוי המשיך להנפיק דעות ששווה להעמיד אותן במבחן, הרב דב ליאור העמיד את כל המדינה במבחן, גופות של מחבלים היו בכותרות. בקיצור, חומרים לא היו חסרים.

אבל השאלה היא האם אני הייתי חסר? אין לי מושג אבל ברמת התחושה נדמה לי שנשכחתי, שהעשייה שלי כבר לא מעניינת אף אחד, שפועלי התרבותי נדחק לקרן זווית מאובקת, שכבר לא יודעים מי אני ועוד מעט אתפוגג לי כאחד האדם לתהומות השכחה הציבורית. מי זוכר היום שמדובר בבלוגר נשכני וייחודי שעשה כמה כוכבים כאן בקפה?

וזה קשה מנשוא, צורב בנשמה. אז כדי לחזור לעניינים ולקבל שוב את תשומת הלב שאני ראוי לה, אני מצהיר בזאת כי צריך לעשות מלחמת אזרחים בין כל אלה שחושבים כמוני לבין כל אלה שחושבים ההיפך. יאללה, מלחמה.

אני כמובן לא אקח בה חלק, אלא אשב בבית עם הפנטופאלך ואכתוב פוסטים נשכניים, אבל בטוח שמי ששכח אותי ייזכר בי, לפחות לעוד כמה שבועות.
ומי יודע, אולי עכשיו אפילו יזמינו אותי לכנס בלוגרים נשכניים בשטוקהולם.

במילים אחרות

התמונה: קאמבק, מתוך פוסט באתר ספרי מעצבים.

דה-מרקר קפה

גוגל פלוס – עוד באזז או ניו ווייב?

לא קיבלתי זימון לגוגל פלוס (Google+), הרשת החברתית החדשה שהשיקה גוגל, אז אני מריץ את הדמו וקורא את החוויות של כתבי ובלוגרי התעשייה. אין מה לדבר, הסה"כ מלא התלהבות. אבל גם גוגל ווייב התקבל בהתלהבות.
מצד שני, גוגל באזז זכה לקבלת פנים צוננת ומייד אחר-כך כעוסה.

ממה שאני מכיר, ואני לא מתיימר לנצח את כתבי טאקרנץ', גוגל ווייב נכשל כי הוא ניסה להיות פתרון להתייעלות חברתית ולא לאיטראקציה חברתית, וגוגל באזז נכשל כי הוא היה מהלך חצוף ופולשני.
כאמור, עדיין לא חוויתי את גוגל פלוס אבל שלא תחשבו שאין לי דעה; אני מריח מהפכה.

 

אני אדלג, ברשותכם, על הסקירה של גוגל פלוס (תוכלו למצוא סקירות טובות ברשימת לינקים שערכתי באמצעות גוגל בוקמארקס) לשמונה מחשבות שעלו לי כבר ביום הראשון לפרוץ גוגל פלוס.
1. העוצמה של ג'י-מייל
הרעיון של גוגל באזז הכושל היה בעצם גאוני; אם כולם רוצים רשתות חברתיות וחברים, ואם במילא כבר בנית לך מצבור חברים בקונטקטס של ג'י-מייל, מה יותר פשוט מלחבר את השניים? אלא שהציבור הוא הרבה יותר בררן וממודר ממה שהבאזזיונרים של גוגל תיארו לעצמם. בין השאר, כנראה, כי הם עובדים – כלומר, חיים – בסביבה שקופה לחלוטין.
עכשיו, עם גוגל פלוס, נראה שהצוות הבין שהגאוניות של הרעיון לבסס את רשימת החברים ברשת החברתית שלך על רשימת החברים שלך, זה לא עניין של ממשק אלא של ממשק משתמש. ותיכף נדבר כם על HTML5.
2. כמה מילים על HTML5
אל תשאלו אותי יותר מדי על HTML5 כי אני לא אוכל לענות לכם, אבל כדאי שתשאלו את המפתחים ואת הוובמאסטר שלכם.
3. המובייל בילט-אין
את כל הדרג&דרופ הזה לא עשו באצבע. זאת אומרת שהאפיון של גוגל פלוס כבר לקח בחשבון את חווית הטאבלט ואת היוזבילי של הטלפון. מה שמזכיר לי שבדיוק עם ההשקה הסוחפת של גוגל פלוס גוגל השיקה עוד מוצר מעניין – תבנית מובייל מובנית לגוגל סייטס.
4. הפס השחור
הכל התחיל מפס שחור שהופיע לפתע בראש אתרי גוגל העיקריים. השינוי המהותי הראשון בנראות הפונקציונאלית של גוגל מאז היווסדו – 15 בספטמבר 1997.
בגדול עדיין לא מדובר בשינוי ממשק המשתמש של חשבון הגוגל, כי הכאוטיקה של מערך הכלים הגוגלי לא ניתנת לפתרון במחי יד. זהו תהליך שהוספת הכלי החדש ודאי תאיץ אותו.
אבל המסר ברור – גוגל זאת מעטפת שיש לה סרגל על, והמלחמה עכשיו היא בין הפס הכחול לבין הפס השחור.
5. ביקוש מטורף
ברור לחלוטין שחטיבת הדוברות, יחס"צ ותקשורת של גוגל התכוננה יפה להשקה של גוגל פלוס. כך שאת כל האינפורמציה שמתחוללת עכשיו בעולם הדיגיטלי צריך לקחת עם קורטוב של מלח. אבל אתם יודעים, יש את הדבר הזה שנקרא ווייבז. אז אם אני רואה ניצוצות בעיניים של אנשים אני יכול להבין שמשהו קורה.
בחמש הדקות הראשונות גוגל פלוס היה סגור לגולשים ורק נבחרת בוחנים נהנתה ממנו. אחר כך פתחו אותו לדקה וסגרו אותו למוזמנים בלבד. בסוף גם רשימת ההזמנות נסגרה. גוגל הצהירה על ביקוש מטורף (Insane demand).
בחמש מילים: יש ריח של בול קליעה. הדמו באמת מחרמן.
6. הבעיה של פייסבוק
לא יהיה קל לנצח את היבשת הכחולה המונה עד כה קרוב ל-800 מיליון תושבים. מאות מליונים כבר התרגלו לפתוח את הפייסבוק כאשר הם פותחים את העיניים, ומימלא יש להם נכסים שם. לא קל לעבור דירה. מצד שני, לפייסבוק יש המון חסרונות ובאופן עקרוני מדובר בממשק משתמש מעצבן שאני ועוד רבים אחרים ישמחו לנטוש אותו.
מיקרוסופט, גוגל, אפל ופייסבוק מתחרות ביניהן על הדומיננטיות בחיי המשתמש. אני קורא לזה 'הקרב על הדסקטופ'. פייסבוק הוא המתחרה הצעיר והיחיד שהוא בעצם רק אריזה של משהו ולא ממש משהו.
7. ההזדמנות של מיקרוסופט?
לכאורה, מה הקשר? בעידן האונליין מיקרוסופט משתרכת מאחור. אלא שמבט קצת יותר מפוקס יגלה שמיקרוסופט עדיין שולטת (תתתתת!!!). בכל זאת, ערכת אופיס מכניסה 3 מיליארד דולרים ברבעון וכל עסק בינוני ומעלה לא יכול לבנות רק על הכלים של גוגל. בקיצור, הענק מרדמונד עדיין חי ובועט והוא בהחלט במשחק.
ואיפה ההזדמנות? בדיוק, באיכות המופלאה של מרכיבי ערכת האופיס. זה בעצם מה שכל אחד רוצה – גישה בלתי מוגבלת בזמן ובמקום לאופיס שלו.
לפיכך יכול להיות שהאתגר השיווקי הבא של מיקרוסופט הוא להכניס תפריט נגלל בפס השחור של גוגל.
8. יש מי שחושב אחרת
טוב גם אני מדבר בהתרגשות ראשונית בלבד, ולא מכחיש שמתוך פוזציה של משתמש פייסבוק לא מרוצה. יש מצב שדברים יקרו אחרת. לפניכם מאמר ביקורתי מעניין של מקצוען שחושב שהמלחמה החברתית כבר הוכרעה.
אגב, כל הבלגן הזה סביב גוגל פלוס מכונה באופן רשמי השקה רכה.


יש לך בלוג או טמבלר?

פלטפורמת הבלוגים החדשה (יחסית) טמבלר (Tumblr) רשמה השבוע הישג יוצא דופן – היא עברה את וורדפרס במספר הבלוגים הפועלים עליה.
יש להניח כי הנתון הזה, שפורסם השבוע תחת הכותרת הרשת החברתית הגדולה הבאה? (סימן השאלה במקור) אינו כולל את הבלוגים העצמאיים מחוץ לאתר הבלוגים וורדפרס.קום, אבל בכל זאת, נתון מרשים עבור רשת שהחלה לפעול רק ב-2007, בדיוק בזמן שפייסבוק חיסלה את מיי-ספייס, הפכה לפנומנה של 800 מיליון חברים וצמצמה את הפוסטים לסטאטוסים. להמשיך לקרוא "יש לך בלוג או טמבלר?"

מה האלטרנטיבה של הבלוגר העברי?

בלוגגר (Blogger) של גוגל היא רשת הבלוגים הגדולה בעולם. בלוגגר ממוקמת גבוה ברשימת האתרים הפופולאריים ברשת, בדירוגים מסוימים במקום 5, תמיד בעשירייה הראשונה, הרבה לפני וורדפרס.קום.

ב-11.05.2011 התרחשה תקלה ברשת בלוגגר. הלכה למעשה הרשת לא היתה זמינה לבלוגרים למעלה מ-72 שעות. בעת כתיבת שורות אלה לא ברור עדיין האם הרשת חזרה לפעילות, ולו חלקית. אני לא יכול לגשת לבלוגים שאני עורך שם.

קריסת רשת הבלוגרים הגדולה בעולם, השייכת למותג מס' 1 באינטרנט, מעלה המון דילמות הקשורות בניהול פעילות בענן של גוגל ובעננים בכלל. ענק האינטרנט פונה היום גם לזירה העסקית ומציע פתרונות לניהול מידע, ניהול ידע, ניהול פרויקטים ועוד. המיקוד הוא במגזרי העסקים הקטנים והבינוניים שלא יכולים להרשות לעצמם לתחזק שרתים ומערכות עצמאיות. אבל גם עסק קטן לא יכול להרשות לעצמו כזה אובדן שליטה על הידע שלו. מה אם התקלה היתה מתרחשת במערכת גוגל דוקס או גוגל סייטס?

מבזקון:
ברגע זה ממש ראיתי דיווח ב-Cnet שגוגל מדווחת על סיום התקלה. כלומר, חלקית; אפשר לגשת לבלוק ולהעלות פוסטים, אבל עשרות אלפי הפוסטים שנמחקו מהרשת עדין לא שוחזרו.

תעשיית האינטרנט וטכנולוגיות המידע תעסוק בודאי בסוגיות התשתית. יצרני השרתים וספקי המערכות יחגגו על ההזדמנות לשימור לקוחות שפוזלים לענן החסכוני.

הקריסה של בלוגגר מפנה את תשומת הלב גם למצב הבלוגספרה. בעולם הבלוגיאדה בעיצומה. בלוגגר צומח על המצע של חשבונות ג'י-מייל, וורפרס.קום שומר על יציבות (בלי להכליל את וורדפרס.אורג), טמבלר מפגין נוכחות גוברת – וזה רק על קצה המזלג.

בישראל המצב עגום, כפי שמתבטא בנתוני רשתות הבלוגים המובילות:


דה-מרקר קפה מתקרר, מקושרים מתפורר והרשתות האחרות כגון סלונה עוד לא במשחק באמת.
הגורם המרכזי הוא כמובן פייסבוק, שלקח בלוגרים וזמן תוכן. בנוסף אפשר להסביר את הצניחה בבלוגספרה העברית בפיגור טכנולוגי (פיצ'רים, ממשקים, יישמוים), עריכה לא מקצועית, העדר מוחלט של אסטרטגיה שיווקית וחוסר מודעות/משאבים לבלוגים עסקיים/מסחריים/שיווקיים.הנתונים של הבלוגיה של תפוז עשויים להיות שונים, אך לא ניתן להפריד את נתוני הבלוגיה מנתוני את תפוז. כל שאר המחלות קיימות גם שם.

יתכן כי התעוררות בתחום הבלוגים העסקיים לא תשפיע על הרשתות, כאשר עסקים וחברות יבחרו לנהל בלוגים עצמאיים באינטגרציה עם אתרי האינטרנט.אז מה האלטרנטיבה של הבלוגר העברי?
החלופה הכי נוחה, משוכללת וחזקה היא וורדפרס.קום, אלא שהרשת הזאת כמעט ולא מייצרת רייטנג לבלוגר העברי הממוצע. בלוגגר משתללת מהר אבל כנ"ל – לא מייצרת רייטינג.
זה בעצם ההבדל בין רשת בלוגים לקהילת בלוגרים.

קהילות הבלוגרים החדשות הן ממוקדות וחד-גוניות – נשים בלבד, דעתנים בלבד, מבוגרים בלבד, מחפשי סקס בלבד.

אפשר להניח כי אילו פייסבוק יציג מערכת בלוגים סבירה שעובדת גם בעברית, הבלוגספרה שלנו תקבל חיים חדשים. גם זה יהיה היפוך עולמי; כי למרות שלמשתמש משמאל לימין (LTR) אין בעצם שום חסמים להפעיל את מערכת הבלוגים הנוכחית של פייסבוק(Notes) זאת לא בדיוק האפליקציה הכי פופולארית ביבשת הכחולה.

איפה העורך של חווית ההיי-טק?

בטח שמעתם על גוגל אפס (Google Apps). הרי לכם ידיעה חשובה במיוחד שרומזת על הכיוון אליו נוסעת הפלטפורמה של גוגל לניהול אתרים – אלטרנטיבה למיקרוסופט שרפוינט (MS sharePoint) שמתאימה כרגע לעסקים קטנים ובינוניים.
בדרך גוגל נותנת סנוקרת עזה לוורדפרס ואולי גם למערכת הבלוגים שלה בלוגספוט.

גוגל אפס זה סיפור גדול בעולם הדיגיטאלי המקוון. הידיעה שלפניכם מאתר חדשות בנושא טכנולוגיות מידע מוכיחה.


הידיעה נושאת עמה עוד סיפור לא קטן מההוויי הדיגיטאלי של עידן האונליין; שימו לב לאופן בו מוגשת הידיעה, כגוש טקסט מונוליטי בלתי ניתן לקריאה.מה שיפה במיוחד היא היומרה; האתר המכובד IT News מגדיר את עצמו כחווית היי-טק. לפי המאמץ שנדרש כדי להשתתף מדובר בחוויה קשה.

הידיעה


אפיון אינטרנט: כמה תבניות צריך הבן אדם?

בשנת 2004 ביצעה חברת נס טכנולוגיות הנפקה מוצלחת בנאסד"ק. היתה לי הזכות להיות שותף להערכות של נס טכנולוגיות להנפקה הזאת – אני ביצעתי עבורם את אסטרטגייית האינטרנט ואת האפיון הפונקציונאלי של האתר הבינלאומי של החברה, תחת הנהגתו של סמנכ"ל השיווק והאסטרטגיה אורי בן ארי.

בתחקיר לפרויקט גיליתי כי באתר הפעיל של נס טכנולוגיות השתמשו בלא פחות מ-27 תבניות. האתר שעלה לקראת ההנפקה היה גדול יותר, מורכב יותר ועשיר יותר והתבסס על 7 תבניות בלבד.
ברקורד המקצועי שלי יש אפיון וניהול שוטף של אתר תוכן גדול עם אלפי מאמרים, בלוגים, דפי מידע ועוד. 3 תבניות בלבד מחזיקות את הכל.

מדד אצבע; ככל שמספר התבניות באתר שלך גדול יותר כך סביר שהאפיון שלו פחות איכותי. התוצאה של ריבוי תבניות היא, כמובן, עלויות עיצוב ופיתוח גבוהות יותר ובעיקר פרוצדורות תוכן מסובכות יותר. במילים אחרות, יותר משאבים לניהול האתר.
במרבית המקרים ניתן לאחד מספר תבניות לתבנית דינאמית אחת עם אפשרויות בחירה של מצבים ותצוגות.
ריבוי תבניות הוא בדרך כלל תוצאה של אחת מבעיות האפיון הבאות;
    • האפיון בוצע ע"י מישהו שמבין אינטרנט ומבין את העסק אבל לא מבין את התנהגות התוכן.

 

  • האפיון בוצע ע"י מעצב.
  • האפיון בוצע ע"י מספר גורמים בעלי אינטרסים באתר, ללא סמכות אפיונית מקצועית דומיננטית.
  • לא בוצע אפיון אלא אסטרטגיה ורשימת דרישות והפיתוח היה, הלכה למעשה, אפיון מתגלגל מול הסקיצות.

 

 

אפיון הוא השלב הקריטי בפרויקט האינטרנט. כל החלטה אפשר לתקן ולשדרג, אבל אם האפיון דפוק, התיקון הוא פרויקט חדש. זאת יש לזכור, בדרך כלל יותר זול ויותר מהר לבצע אפיון חדש ופרויקט חדש מאשר לתקן אפיון קלוקל שעבר פיתוח.
אפיון מורכב משלושה שלבים, על בסיס אסטרטגיית אינטרנט;
    1. אפיון פונקציונאלי

 

  • עיצוב
  • אפיון טכנולוגי

 

 

מומלץ מאוד לערב את הגורם המאפיין כבר בשלבי גיבוש אסטרטגיית האינטרנט.
כמות התבניות ושימושיותן נקבעת בשלב האפיון הפונקציונאלי.
סוגי תבניות באתר:
    • תבניות דפים

 

  • תבניות אובייקטים
  • תבניות מיכלים
  • תבניות תקשורת

 

 

יומולדת ללייק

ביום שישי 22.04.2011 חגג כפתור הלייק של פייסבוק יומולדת שנה. המאמר הבא מביא קצת סטטיסטיקה על ההצלחה של המהלך: כפתור לייק בן שנה. להמשיך לקרוא "יומולדת ללייק"

לא צריך אפליקציה

ביום שישי (04.03.2011) בבוקר, בערך, בשעה 11:00 לפי שעון ישראל, הצצתי ברשימת הסרטים הנצפים ביותר ביו-טיוב בקטגוריית מדע וטכנולוגיה. תשעה מתוך עשרה הראשונים עסקו בהשקת ה-iPad של אפל.

זה לא מפתיע. מהפכת הטאבלטים שועטת וה-iPad מרגש מאוד. מה שכן מפתיע היא העובדה שבראש הרשימה לא ניצב  אחד מהסרטונים על ה-iPad אלא דווקא סרטון ארוך יחסית (כמעט 10 דקות) על האבולוציה של התקנת ווינדוס. לא ממש אקטואלי, בטח לא ממש חשוב או שימושי, סתם פיסת טריוויה היסטורית עם מידה די מועטה של פיקנטריה.
הסרטון על ווינדוס עשוי באופן מאוד ענייני, כמעט יבש. הדבר היחיד שמסגיר את המוטיבציה האמיתית של היוצרים הוא הפסקול – שרשרת השוטים (Chain of Fools).

זה כמו ללעוג לאבותינו שנעו בעגלה רתומה לחמור בעת שלא היתה עוד מכונית. זה מה שהיה, עם מה רציתם שניסע לשוק?!
המהפכה של ווינדוס והמהפכה של הטאבלט דומות. שתיהן, למשל, מתחילות בשדרוג דרמטי של נוחות השימוש ושל האינטואיטיביות.
המהפכה של ווידוס היא בעצם המהפכה של אפל, שהציגה את הממשק הגרפי עם מחשב 'ליסה' שאחר כך הפך ל'מקינטוש'. היום בקיצור – 'מק'. אבל ווינדוס הביאה את הנוחות הזאת אל ההמונים, עם פתיחות (יאפ) למכלול של דרישות שמהנדסי מיקרוסופט לא חשבו עליהן.
אפל מובילה גם את מהפכת הטאבלט עם ה-iPad המקסים. כל אחד יכול להצטרף עם האפליקציה שלו, כאשר אפל גובה את הנתח שלה. מיצרני תוכן היא גובה 30%. לא מעט.
העניין הוא שלא צריך אפליקציה כדי לגזור קופון בעידן הטאבלט – מי שידו אינה משגת, או שקצר בזמן, בהחלט יכול להסתפק באתר אינטרנט המותאם לתצוגה בטאבלט.
שאלה שעדיין פתוחה: האם התצוגה הרוחבית והגובהית היא רק עניין של התאמת גודל?

ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑