חיפוש

#רק_אומר

הבלוג של רונן מאיר

קטגוריה

דברי הימים

בחירות 2016 בארה"ב והחזון של אברהם לינקולן

"אמריקה לעולם לא תיהרס ע"י כוח חיצוני. אם נאבד את כוחנו ואת חירותנו זה בגלל שהרסנו את עצמנו במו ידינו". כה אמר הנשיא הרפובליקני הראשון בהיסטוריה של ארה"ב והיחיד, עד כה, שלקח את העימות הפנים-אמריקני לקצה. להמשיך לקרוא "בחירות 2016 בארה"ב והחזון של אברהם לינקולן"

האמת על עליית הנאציזם בגרמניה

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו, בטקס הזיכרון בתל יצחק, בחר סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן לדבר על סימני נאציזם בקרבנו. הוא לא פירט אך כולם הבינו למי הוא התכוון – לה-פמיליה, להב"ה, 'תג מחיר' ושאר ירקות באושים מן הימין הקיצוני.

אלא שהקצין הבכיר טעה בגדול, כי הנאציזם בגרמניה של אז בכלל לא צמח מבריוני רחוב. להיפך, הוא צמח והתפתח באליטות של גרמניה – באקדמיה, באמנות, בתרבות, בבורגנות השבעה, במדיה, בגילדות של בעלי המקצועות החופשיים ובחוגי האצולה. כן, גם בקצונה הצבאית שהיתה בעצם זרוע של האצולה. להמשיך לקרוא "האמת על עליית הנאציזם בגרמניה"

מלאלה יוספזאי אצל ג'ון סטיוארט

מלאלה יוספזאי

היא רק בת 16, מקסימה כמו בת 16 והיא לא פחות ממדהימה באופן כללי. מלאלה יוספזאי (Malala Yousafzai), המועמדת הכי צעירה אי פעם לפרס נובל, מתראיינת אצל ג'ון סטיוארט, ככל הנראה איש הטלויזיה הכי אינטליגנטי בסביבה. הגרסה המלאה 16:11 דקות. להמשיך לקרוא "מלאלה יוספזאי אצל ג'ון סטיוארט"

היום לפני 135 שנים, עידן המובייל מתחיל

ב-21 בנובמבר 1877 רשם תומס אלווה אדיסון את המצאתו החדשה – פונוגרף. המכשיר של אדיסון איפשר להשמיע צלילים שהוקלטו באמצעים שונים. לראשונה ניתן היה לטלטל את המוסיקה ממקום למקום ובמיוחד לקחת אותה הביתה. הפונוגרף הוא לא בדיוק משהו שאפשר לשים בכיס האחורי, אבל מהפכה אמיתית. להמשיך לקרוא "היום לפני 135 שנים, עידן המובייל מתחיל"

הביוגרפיה של ניל ארמסטרונג

היום 25.08.2012 הלך לעולמו גיבור נעורים, האדם הראשון על הירח, האסטרונאוט המפוכח, מודל להערצה ויותר מזה לחיקוי. ניל ארמסטרונג. להמשיך לקרוא "הביוגרפיה של ניל ארמסטרונג"

רוח אולימפית, המינימום הנדרש

היום יוצאת לדרך האולימפיאדה ה-30 בהיסטוריה המודרנית, פעם שלישית בלונדון. 26 ענפי ספורט, לראשונה כולל אגרוף נשים ולראשונה כאשר גברים ונשים מתחרים בכל הענפים.
את ישראל ייצגו 28 ספורטאים, חלקם בעלי (בעלות) סיכוי משמעותי להעשיר את ארון המדליות האולימפיות של ישראל. להמשיך לקרוא "רוח אולימפית, המינימום הנדרש"

המחשב הנייד הראשון

First Portable Computer Weighed 55 Pounds

הסבא רבא של ה-iPad – המחשב הנייד הראשון. למעלה מ-20 ק"ג.

First Portable Computer Weighed 55 Pounds.

ג'ורג' אורוול: קודם כל גוג ומגוג, אחר כך האח הגדול

גוג ומגוג, ג'ורג' אורוול

בגדול, העולם כולו כמרקחה והתחושה היא שהאנושות חיה בסערה מתמדת. יותר מ-20 שנה אחרי קריסת הקומוניזם הסובייטי גם החלום האמריקני מתערער, סין הופכת למפלצת אורבנית כלכלית, העולם הערבי גועש באש, מדינות באירופה המערבית שוב שוקעות לאי בהירות כלכלית… נו, אתם יודעים.
ילדינו כבר יחיו בעולם שונה לגמרי, ובכלל לא בטוח שהוא יתנהל עפ"י החזון של סטיב ג'ובס – מידע חופשי, אחלה מוסיקה ויופי של גאדג'טים. זה כנראה יהיה הרבה יותר קרוב לחזון העגום של ג'ורג' אורוול המתואר בנובלה 1984. להמשיך לקרוא "ג'ורג' אורוול: קודם כל גוג ומגוג, אחר כך האח הגדול"

קודם אמריקה – 70 שנה להתקפה על פרל הארבור

111207-Borah-Nye

היום לפני 70 שנה, ב-7 בדצמבר 1941, תקפה קיסרות יפן את הצי האמריקני בנמל פרל הארבור הוואי. 24 שעות אחר-כך הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם בשתי חזיתות. היא נכנסה למלחמה כמעצמה מדרג שלישי ויצאה ממנה כמעצמת על.

השבוע צפיתי בערוץ ההיסטוריה בסרטים דוקומנטריים אודות ההתקפה על פרל הארבור, ביניהם סרט על ההתרחשויות במסדרונות הממשל אשר הובילו לנאום הכרזת המלחמה המפורסם של נשיא ארה"ב, פרנקלין דיליינו רוזוולט, בפני הקונגרס ב-8 בדצמבר 1941.

תוך כדי צפייה בסרט צד את אוזני סיפור שלא שמעתי עליו עד כה.

באותו יום ראשון לעת בוקר באיי הוואי, בשעה שמטוסי חיל האויר של יפן הפציצו את פרל הארבור, בעיר פיטסבורג שבמדינת פנסילבניה כבר היתה שעת צהריים.
בדיוק באותה עת, כאשר הידיעות הראשונות על ההפצצה החלו לזרום אל הבית הלבן, נאם בפיטסבורג הסנטור ג'ראלד ניי.

כיום פיטסבורג היא העיר ה-22 בגודלה בארה"ב ונחשבת למרכז כלכלי וטכנולוגי חשוב. ב-1941 היא היתה העיר השנייה בגודלה ובה שכנה תעשיית הפלדה של ארה"ב.

סנטור ג'ראלד ניי היה אחד מן הבכירים של תנועה אזרחית אמריקנית בשם 'קודם אמריקה' (America First Committee).
התנועה נוסדה כשנה וחצי לפני כן במטרה לפעול נגד את כניסתה של ארה"ב למלחמה.
בין השאר התנגדה התנועה לשיירות האטלנטיות שהובילו אספקה – צבאית ואזרחית – לבריטניה ולברה"מ שהיו תחת מתקפה של גרמניה הנאצית.
בשיא כוחה מנתה התנועה כ-800,000 חברים והיא נחשבת עד היום לתנועה האנטי-מלחמתית הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב.

בין החברים והתומכים של 'קודם אמריקה' ניתן למצוא את שחקנית הקולנוע ליליאן גיש, המנהיג הסוציאליסטי נורמן תומאס, המשורר קאמינגס, הקולנוען וולט דיסני, הסופר גור וידאל, מייסד צבא השלום שירבר, השופט העליון לעתיד סטיוארט פוטר וגם סטודנט צעיר בשם ג'ראלד פורד שהיה לימים נשיא ארה"ב.
האדריכל המפורסם פרנק לויד רייט נדחה בגלל "מוניטין מוסרי מפוקפק".
הדמות המפורסמת ביותר והדובר הראשי היה הגיבור האמריקני צ'ארלס לינדברג.

סנטור ג'ראלד ניי הגיע לסופ"ש בפיטסבורג כדי לנאום נגד מעורבות של ארה"ב בבעיות של אירופה (בעיקר של בריטניה והיהודים). במהלך הנאום הוא קיבל פתק ממארגני ההרצאה אודות המתקפה היפנית. סנטור ניי המשיך לנאום עוד כ-45 דקות תוך שהוא נותן דגש מיוחד להאשמת הנשיא רוזוולט כקונספירטור מחרחר מלחמה (עפ"י עדות של אליסטר קוק שנכח באירוע).
רק בתום הנאום שיתף הסנטור ניי את הנוכחים בתוכן הפתק ועזב את האולם.

ארבעה ימים אחר-כך, ב-11 בדצמבר 1941, התפרקה התנועה והפסיקה את פעילותה.
הועד המנהל פרסם הודעת סיום שתמציתה 'צדקנו אבל עכשיו מה שחשוב הוא הניצחון'.

11 בספטמבר 1941 – 'נאום דמוין' של צארלס לינדברג, בשם תנועת 'קודם אמריקה'.

***
התמונה: סנטור ג'ראלד ניי מצפון דקוטה (מימין) עם סנטור וויליאם בורה מאיידהו, מתוך דף באתר אוניברסיטת מינסוטה

דה-מרקר קפה

11 בספטמבר 2001, קומה 14, תל אביב

ביום שלישי 11 בספטמבר 2001 בשעה 15:00 הייתי בפגישה אצל לקוחה, בקומה ה-14 באחד ממגדלי המשרדים בתל-אביב.
משרדה של הלקוחה פונה אל הים. היא יושבת כשגבה אל הים ואני, כמו כל אורח במשרדה, עם הפנים אל החלון המשקיף אל הים.

9/11

בערך בשעה 15:45, לקראת סיום הפגישה, כאשר כבר עברנו לשיחת חולין, ראיתי מהחלון מטוס נוסעים גדול מגיע מן הים לכיוון נמל התעופה בן גוריון. מחזה שגרתי בתל אביב, מרהיב ביופיו כאשר רואים אותו מהקומה ה-14 של מגדל המשקיף אל הים.
כבר זכיתי לראות את המחזה המרהיב הזה לפני כן, אבל הפעם היה משהו קצת שונה. המטוס נראה נמוך יותר, קרוב יותר וגדול יותר. יכול להיות שבגלל תנאי מזג אויר המטוס טס בגובה מעט יותר נמוך, אולי יש כמה נתיבי גישה לנתב"ג – אינני יודע, אך באותה פעם הוא נראה נמוך יותר, קרוב יותר וגדול יותר.
הסבתי את תשומת לבה של הלקוחה; "תראי, זה נראה כאילו הוא הולך להיכנס אליך למשרד".
היא הסתכלה וצחקה צחוק של התפעלות. מחזה מרהיב, כאמור.
באותו רגע בדיוק צלצל הטלפון שעל שולחנה. אמה של הלקוחה היתה על הקו.
"רוצי לראות טלויזיה", אמרה האם, "מטוס התנגש במרכז הסחר העולמי בניו יורק".
ירדנו למשרדו של מנהל הפרסום בו יש מכשיר טלויזיה וצפינו יחד במראות המדהימים מניו יורק.

סרט דוקומנטרי: 9/11 האיש הנופל

במילים אחרות

***
התמונה: 11.09.2001, CNN עוד לא מבינה שמדובר במתקפת טרור, מתוך מאמר לרגל עשור למתקפה בבלוג נורמל גאי מדיה.

דה-מרקר קפה

מהפכות עושים לאט

התמונה של מובארכ בתוך הכלוב היממה אותי. אין לי שום סנטימנט אל האיש הזה, חוסני מובארכ, והתגובה שלי למראה לא היתה צער, לא אמפתיה, לא זעזוע – פשוט וואוו.
תמונה חזקה. במצרים זה בודאי אימג' היסטורי.

חוסני מואראכ בכלוב

חבר שמבין משהו בהלכי הרוח במצרים ובעולם הערבי אמר לי בתחילת המחאה במצרים, שהשלב הראשון יהיה שלב הגאווה, הוכחת המסוגלות. הוא גם חזה, על מנת שווארמה איכותית, שבמצרים תידרש תמונה יותר חזקה מזאת שראינו בעירק – צריך להתקדם מניתוץ פסלים.

כתבה בערוץ ערבי
כתבה של כריסטיאן אמנפור
כתבה בערוץ הודי

האם מובארכ בכלוב הברזל הוא תמונת הניצחון, הסמן להצלחת המהפכה?
ובכן, מהפכת אביב 2011 במצרים הצליחה להפיל את שלטונו של מובארכ, בכך אין ספק. אבל מה הלאה?! האם גם מצרים תידרש למאה שנים של דימום עד שהמהפכה תצליח והדמוקרטיה תפציע?

בינתיים המהפכה של מצרים נחשבת להצלחה בעיקר אצל אלה שרחוקים ממנה. פייסבוק משחקת תפקיד לא רק בהנעת ההמונים, וגם על זה יש ויכוח, אלא גם ובעיקר כנושא לשיחה ברשתות החברתיות ובסלונים המאובזרים, הרחק צפונה ומערבה מכיכר תחריר.
אלה שהתחברו למהפכה באמצעות הטאבלט מרגישים כמעורבים וכמי שחווים את האירוע בזמן אמיתי, אבל ברור שזה לא אותו דבר.
כלומר, יש את המהפכה הדיגיטלית ויש את המהפכה במצרים.

מה שנכון, המידע זורם מהר ובעוצמה ולפי המידע העדכני האביב של מצרים עדיין לא הביא פריחה. בטח לא דמוקרטיה. יותר גרוע, נדמה כי העם המצרי מתחיל להבין שדבר לא השתנה. חוץ ממספר המצרים שטופח בקצב של למעלה ממיליון בשנה. רובם ככולם מרוכזים בחגורה צרה לאורך הנילוס, כל השאר מדבר.

מהפכני הטוויטר בטוחים שהשאיפה שמניעה את המצרי הפשוט היא השאיפה לחופש. יכול להיות, אבל אני חושב שהמוטיבציה העיקרית של המצרים היא השאיפה לקצת רווחה.
מצד שני, מה שמניע משטרים דיקטטוריים היא התובנה שרווחה יוצרת פנאי ואז יש זמן להחליף דעות פוליטיות.
כל זה כמובן רק מדגיש את הקשר ההדוק בין חופש ורווחה, אלא שככל שהקשר הוא הדוק – יש היררכיה. כלומר, קודם כל רווחה ואחר-כך חופש.

הדרך מדיקטטורה לדמוקרטיה דומה ליציאה מצלילה; אסור לחלוטין לזנק החוצה או אפילו לעלות במהירות. להיפך, חשוב לעלות באופן מדוד – שווייה שווייה.
כל העניין הוא כמה חמצן יש לך כדי לעבור את המסלול מלמטה למעלה.

מצרים, ברזיל, סין. שלוש מדינות שעושות את המסלול. מי מהן תצליח?
המדד הוא, כאמור, רווחה בתפוצה רחבה.

***
התמונה: 04.08.2011, הנאשם חוסני מובארכ משיב "לא ביצעתי פשעים כאלה", מתוך ידיעה באתר בי.בי.סי.

דה-מרקר קפה

מותו של חמזה עלי אלחאטיב

המקרה של חמזה אלחאטיב זוכה להתייחסות חלבית בתקשורת הישראלית. גם בתקשורת העולמית המקרה המזוויע לא מטלטל את דפי הבית של אתרי החדשות ואת שערי העיתונים. אבל אולי דווקא האטימות של יו-טיוב תצליח לזעזע. להמשיך לקרוא "מותו של חמזה עלי אלחאטיב"

רשלנות מקצועית רבת נפגעים

חלק מאלה שטורחים לקרוא את הבלוג שלי סבורים שאני מגזים עם הזעם שאני שופך על השמאלניזמוס הגלובאלי. אני חושד כי יש כאלה שכבר משתעממים מזה. כמה אפשר?!
אז עוד לא ראיתם כלום. כי עם כל הכבוד למיליארד טועים, כלומר לקומץ הרדיקאלים שנותר בישראל, הם רק סרדינים בים של כרישי "זכויות אדם".
למשל, גב' שרה לאה ויטסון. יודעים מי זאת?

Sarah Leah Whitson (L), Human Rights Wat

ובכן, שרה לאה ויטסון היא המנהלת של אגף המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון HRW, אחד מארגוני ה-NGO לזכויות אדם הגדולים והבולטים בעולם.

אביב בטריפולי
ב-27 במאי 2009 פרסמה גב' ויטסון מאמר במגזין פורין פוליסי תחת הכותרת אביב בטריפולי.
כפי שבטח ניחשתם, המאמר קושר כתרים לרפורמות שמוביל המנהיג הנאור מועמר קדאפי בארצו הליברלית.
מי שיוצא שם ממש מעולה הוא סייף אסלם קדאפי, אחד מבניו של מועמר קדאפי, זה שהבטיח בשם אביו לעצור את המהפכה של העם הלובי "עד האיש האחרון, עד האשה האחרונה, עד הכדור האחרון".

בתכלית הקיצור, מדובר בשילוב מזהיר של ליקוק תחת לקאדפי רג'ים עם טיוח סליזי של המציאות המרה.
עברו כמה שבועות של קטל עד שגב' שרה לאה ויטסון נזכרה להכות על חטא בלוס אנג'לס טיימס – לגרש רודן.

המתמטיקה היא פשוטה; אלפי לובים נרצחו בגלל שגב' שרה לאה ויטסון היא שקרנית.
אני אומר יותר מזה; שרה לאה ויטסון שיקרה ביודעין כדי להרוויח מעמד (לבצר את הפוזיציה) בתעשיית ה-NGO, אם לא כדי לקושש כמה פטרו-דולרים מקרנות לוביות.
לעניות דעתי, הדברים צריכים להתברר בבית משפט. אולי אפילו בהאג.

איבדו את הפרופורציות
הסיפור של גב' שרה לאה ויטסון הוא עדות מחזקת לטענה שארגוני NGO, שקמו על בסיס רצון טוב, הסתאבו והפכו לתאגידים מושחתים. כעת המניע לפעילותם הוא גיוס הון ולא האג'נדה לשמה הם קמו. האג'נדה היא מעטפת יח"צ לפעילות פיננסית. במידה רבה, מכבסה גלובאלית.
זה נכון, אגב, לכל הארגונים מכל הסוגים ומכל הצדדים. כאשר פוליטיקה וכסף נפגשים זה מה שקורה, בלי הבדל בין ימין ושמאל. מדובר בתעשייה עם רגולציה ספוראדית ומחוררת ושקיפות נמוכה. כלומר, עמימות.

לידיעתכם, שרה לאה ויטסון עוררה מהומה כאשר יצאה למסע גיוס כספים במעצמת זכויות האדם סעודיה.

בשנת 2010 ארגון HRW, בו עובדת גב' ויטסון, פרסם כ-350 דוחות.
שימו לב לפרופורציות: לוב זכתה ל-19 דוחות, איראן ל-44, מצריים 32, סעודיה 31 וישראל – שימו לב – לא פחות מ-51 דוחות. הכוכבת של HRW.

עוד קצת פרופורציות: בזכותה של גב' שרה לאה ויטסון צורפה לוב למועצת זכויות האדם של האו"מ. אותה מועצה אובייקטיבית שיזמה את דו"ח גולדסטון.
לידיעתכם, המועצה הנ"ל מעניקה פרס שנתי בתחום זכויות אדם. הפרס הוא על שמו של מועמר קדאפי. אמיתי.

מועמר קדאפי רג'ים קיבל מטרייה אווירית של זכויות אדם. אף אחד לא עצר את ביונסה בדרך להופעה פרטית בארמון של משפחת קדאפי, אף אחד לא הפגין בטורינו כאשר בנו של קדאפי רכש נתח ממועדון הכדורגל יובנטוס, אף אחד לא זעם מחוץ לאוהל של קדאפי בסיבוב ההופעות האירופי שלו, אף אחד לא חסם בגופו תחנות דלק שמוכרות נפט לובי.

בזכותה של גב' שרה לאה ויטסון מעמר קדאפי היה במעמד של סלבריטי נחשק במקום להיות תחת מעטפת סנקציות עצבנית.
אתם יכולים להיות בטוחים שחנין זועבי ואחמד טיבי הושפעו עמוקות ממאמר "האביב בטריפולי" של גב' ויטסון, כאשר החליטו לממש את זכותם הדמוקרטית כדי לכבד את הרפורמטור האקזוטי בביקור ידידותי.

אם זה נראה לכם חשבון קטנוני, תחשבו על זה ככה; אישיות בכירה בארגון חשוב ובעל מעמד, מי שאחראי על זכויות האדם בצפון אפריקה, מפרסם מאמר שהכשיר את העסקאות שמממנות עכשיו את שכירי החרב שטובחים באוכלוסיה שעל זכויות האדם שלה צריך להגן.
עכשיו אתם יודעים עד לאן מגיעה הציניות.

אלפי משפחות בלוב חוות על בשרן את האביב המדומין שגב' ויטסון המציאה כדי לקדם אינטרסים כלכליים של הארגון בו היא מועסקת ואישיים שלה בפוליטיקה הגלובאלית של תעשיית ה-NGO.

וזה, לדעתי, רק קצה הקרחון. בארון של ש.ל. ויטסון יש הרבה יותר גופות. גם של פלסטינים.

סיכון חיי אדם
גב' ויטסון היא שותפה בכירה לפרויקטים שהציגו את מדינת ישראל כדבר הכי קרוב לנאציזם עלי אדמות בעוד מועמר קדאפי מתקבל ככוכב רוק.
היו כאלה שאמרו שמשהו דפוק במשוואה הזאת, שהעיוות הזה מסכן חיי אדם. עכשיו זה הוכח והמסקנה פשוטה; אם צד אחד של המשוואה מבוסס על שקר ועל אינטרסים כלכליים, כנראה שגם הצד השני. כלומר, קדאפי לא כוכב רוק וישראל לא נטולת צדק.

עכשיו תעשו את החשבון מה היה קורה אילו שרה לאה ויטסון היתה מקפידה על אמת ועל פרופורציות.
לפי החישוב שלי יוצא שיש מצב שחנין זועבי היתה בוחרת לבקר באוהל של משפחת שליט במקום באוהל של מועמר קדאפי, ולצאת לשופינג הפגנתי בשדרות במקום לשייט ההפגנתי לעזה.
לדעתי, זה היה תורם הרבה יותר לפיוס ולמניעת אלימות. מה דעתכם?

אני לא צוחק. אם מצפים ממני לעמוד מול הממסד הישראלי ולהגיד די, אני יכול לצפות מחנין זועבי לעמוד מול החמאס ולהגיד חלאס.

אני אקח את זה עוד צעד קדימה; אילו גב' שרה לאה ויטסון היתה אדם ישר ומוסרי, יש מצב שמבצע 'עופרת יצוקה' לא רק שהיה מתקבל בדיעבד בהבנה (יחסית, לפחות) אלא שאפילו ניתן היה למנוע אותו.

השתמשו בפלסטינים
ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, כבר אמר את זה בפה מלא; המנהיגים הערביים השתמשו בסכסוך הפלסטיני-יהודי כדי להסתיר ולהכשיר את פשעיהם כלפי עמיהם.
מסתבר שלא רק השליטים הערבים השתמשו בפלסטינים לצורכיהם, אלא גם אלה שמינו את עצמם כמגני זכויות האדם של הפלסטינים.

לידיעתכם; גב' שרה לאה ויטסון מינתה לועדה המייעצת של HRW את שעוואן ג'ברין, טרוריסט במקצועו.

במלים אחרות; יכול להיות שאת פועלה של גב' שרה לאה ויטסון יש להעריך עפ"י מדדים של רוצחת המונים.
הגזמתי? או קי, אז נקרא לזה רשלנות מקצועית רבת נפגעים.

מה שבטוח, שרה לאה ויטסון היא בן אדם הרבה יותר מסוכן מאשר ג'ון גליאנו.

***
התמונה: שרה לאה ויטסון מדבררת אג'נדה, מתוך ידיעה על הקריאה לפיטוריה מתפקיד אחראית זכויות האדם בצפון אפריקה בארגון HRW, בבלוג 'ישראל מצב'.

דה-מרקר קפה

נגד מי יתקוממו הפלסטינים?

אין מה לדבר, האירועים בעולם הערבי והמוסלמי פשוט מעוררים השתאות. גם הניצחון העממי בטוניסיה ובמצרים וגם הטירוף האכזרי בלוב, וכל מה שביניהם ממרוקו עד איראן בואכה בחריין. מדהים.
מה לעזאזל קורה פה? לאן כל זה הולך? האם יש סיכוי שאני אחווה גם את התוצאות של הדרמה הענקית הזאת, או שהזכות המרתקת הזאת תיפול רק בחלקם של ילדי?

110223-palestine

אי אפשר לעכל את כל זה ובטח לא לקפוץ למסקנות – זה כל כך עצום, כל כך לא צפוי וכל כך מעורפל עד שצריך משנה זהירות בפרשנות של הדברים. זה בדיוק המצב שבשבילו המציאו את האמרה שהנבואה ניתנה לשוטים.

אני לא באמת מבין מה קורה ובטח לא יודע מה צופן העתיד. כמו רבים אני מקווה שהדמוקרטיה ניצחה ומפחד שהאיסלמיסטים מריחים הזדמנות. יכול להיות שיהיה לנו גם מזה וגם מזה.
המחשבה על אומות ערביות דמוקרטיות היא לא פחות ממרגשת. יכול להיות דבר כזה? אם עכשיו זה לא יקרה, האם בכלל?

מה כל זה עושה לפלסטינים? הרי לא יכול להיות שהזעזוע רב המימדים ורב הפנים לא מחולל רעידת אדמה ברחוב הפלסטיני.

הפלסטינים, להזכירכם, פזורים על פני כמה וכמה ישויות: עזה, יו"ש, ירדן, לבנון, סוריה וכמובן ישראל. במצב הזה קצת קשה להם לעשות את מה שעושים עמים ערביים אחרים – להתקומם נגד המנהיגות. יש מצב שעכשיו נחשף הסוד הגלוי שלפלסטינים אין בעצם מנהיגות. אין להם על מי להתקומם.

הלכה למעשה רק במקום אחד יש לפלסטינים מנהיגות נגדה אפשר להתקומם – ברצועת עזה.
האם מיליון וחצי פלסטינים יעשו מה שעשו 80 מיליון מצרים ויגרשו את משטר הדיכוי של חמאס?

אם זה יקרה אני אחזור להאמין שיש סיכוי לשלום.

יש היגיון בארכיון:
הלקח של מצריים – על שחיתות לא בונים אומה
29.01.2011

בכל זאת, ההתנתקות היתה צעד נכון
27.01.2008

***
התמונה: נער פלסטיני עם דגל, מתוך פוסט שפרסמתי אחרי נאום בר אילן של בנימין נתניהו, 15.06.2009.

דה-מרקר קפה

הלקח של מצריים – על שחיתות לא בונים אומה

נכון שגם אתם ציפיתם שהמהפכה במצריים תהיה אסלאמית? בינתיים זאת מהפכה סוציאלית שמובלת ע"י צעירים ועובדים. זה לא אומר שהאסלמיסטים לא ינצחו בסוף ויגרפו את כל הקופה, אבל בשלב זה הכיוון הוא מערבה – המצרים רוצים דמוקרטיה ו-iPad.

110129-hosni-mubarak

מצריים כבר השתנתה. השבוע האחרון כבר נרשם בהיסטוריה של מצריים הערבית והתהליך למעשה כבר החל. ארה"ב ניצבת בגלוי מאחורי העם המצרי. גם המדיה ואיתה דעת הקהל העולמית המערבית וגם כל השאר.
עכשיו נשארו שתי שאלות פתוחות: 1. מי יוביל את התהליך? 2. האם התהליך יצליח?

להערכתי מובארכ בכבודו ובעצמו יוביל את התהליך. אין במצריים אלטרנטיבה מנהיגותית והוא זה שיצטרך להניע את הדמוקרטיזציה ואז להסתלק. בגילו המופלג (82) אין לו יותר מדי זמן לבזבז.
זה מה שנראה בשנים הקרובות – מובארכ מוביל את מצריים מערבה עפ"י חזון בוש (יאפ, "הטמבל" ההוא). אמריקה תממן ומובארכ ימלא את רצון העם המצרי.
כל אופציה אחרת היא כאוס שסופו שלטון נוסח פוטין (כלומר, עוד מאותו דבר) או שלטון אסלמי.

פקיסטן, אפגניסטן, אירן, עיראק, לבנון, סודן, צ'אד, סומליה, תימן…
בשתי מילים: אללה אסטור.

אני אפילו חושד שההתפרצות העממית הזאת נובעת בדיוק מן החשש המסוים הזה; המצרים הצעירים הבינו שזה או עכשיו או לעולם לא – אם הם יחכו אז האחים המוסלמים יובילו אותם.
אפשר להגיד שצעירי מצריים מנסים למשוך את עצמם בשערות כדי להיחלץ מהעולם המוסלמי.

זה סוג הפחד שמניע את הפלסטינים ביו"ש לזרום עם סלאם פיאד, אחרי שהם ראו מה הוליד החמאס בעזה, אותו חמאס שהם בחרו בו בבחירות דמוקרטיות (ניצחון מוחץ של כ-70%).
הכישלון של צעירי איראן ב-2010, העליבות של העזתים, ובעצם כל הבעבוע לאורך ולרוחב העולם המוסלמי מהווים תמריץ חזק עבור צעירי צפון אפריקה.

בסופו של דבר הכל תלוי כעת בנחישות של ארה"ב ואירופה. הסינים כבר מחזיקים את מרכז אפריקה בכל מקום רגיש אפשרי והאיסלמיסטים נלחמים בתווך על כל אחיזה פוטנציאלית – במצריים אלו הם האחים המוסלמים ובטוניסיה אל-קעידה.
ניצחון מערבי בצפון אפריקה הוא הישג משנה מומנטום.
יש חלון של הזדמנות. רק תדמיינו; טוניסיה ומצריים הופכות לדמוקרטיות מערביות.
אני לא אתפלא אם בעתיד יתברר כי מאחורי ההתפרצות בצפון אפריקה עמדו אנשי CIA וכיוצ"ב.

ומה עם ישראל בתוך המרק הזה?
התשובה תלויה כמובן בתוצאות הסופיות של המהפכות בצפון אפריקה.
שאלת מפתח: מה יקרה בירדן?
אבל את כל זה תקראו אצל רון בן ישי. אני רוצה להתמקד בהיבט אחר של השפעת האירועים בטוניסיה ובמצריים על ישראל.

ישראל חוזה בתמונות מטוניסיה וממצריים תוך שהיא חווה דרמות משלה. נשיא אנס מחכה לגזר הדין, המיועד לרמטכ"ל מתגלה כקומבינאטור ופרוטקציונר… אתם יודעים הכל.

מדינת ישראל צריכה להתרכז כעת בעצמה, כמו מצריים וכמו טוניסיה. אנחנו ברוך השם עוד לא שם ואולי לא ממש קרובים, אבל הפערים החברתיים והכלכליים כבר משמיעים את החריקות והקנאקים. המגמות ברורות ולא מבשרות טובות.

בעוד 10 שנים בערך יגיע השקל הראשון מתמלוגי הגז. כמה הוא יהיה שווה ומועיל בעוד 10 שנים אנחנו צריכים לקבוע עכשיו.
מסביבנו ייהום הסער (הסהר) ואין לנו את הלוקסוס לתסכול בפריפריה, חרדה ברחובות, חוסר אמון בהיכלות המשפט וזעם במשרדי הרשויות.

המסר של הרחוב המצרי הוא ברור; על שחיתות לא בונים אומה.

לינקים לעיון:
דיקטטורה או דמוקרטיה? ההרפתקה המסוכנת של טוניסיה
29.01.2011, דה הינדו

הדחקה והתנגדות: מצריים על סף מהפכה
01.12.2008, גלזגו יוניברסיטי גרדיאן

מהפכת הקריקטורות של מצריים
14.12.2007, מנאסאט

***
התמונה: חוסני מובארק, נשיא מצריים, עושה פרררר, בתמונה מיולי 2009 מתוך מאמר בסן פרנסיסקו סנטינל על תגובתו של המנהיג המצרי לנאום בר-אילן של בנימין נתניהו.

דה-מרקר קפה

החזון של לינקולן

101101-jolson

כמה זמן עבר מאז ששוחררו העבדים השחורים בארה"ב עד שהתמנה נשיא אמריקני שחור?
אם לא מתחשבים בעובדה שהנשיא הנוכחי, ברק חוסיין אובמה, הוא בעצם מולאטי (אמו לבנה ואביו שחור), אז התשובה היא 143 שנים.
מלחמת האזרחים של ארה"ב הסתיימה ב-9 באפריל 1865 בניצחון הצפון על הדרום. חמישה ימים אחר-כך נרצח אברהם לינקולן, נשיא ארה"ב, מחשובי האישים בהיסטוריה האנושית.

101101-jb_civil_lincoln2_1_e

בין סיום המלחמה ההיא ב-1865 לבחירה באובמה ב-2008, ארה"ב עברה שתי מלחמות עולם, כמה מלחמות "קטנות", משבר כלכלי עצום, לפחות שלוש מהפכות חברתיות ועוד כמה מהפכות תרבותיות. באירופה התחלפו באותו זמן שלוש או ארבע אימפריות.

אובמה קיבל את ארה"ב כאשר היא לא בשיאה אלא בקו של היחלשות ובעולם מתרוממות מעצמות חדשות. מצד שני, החזון של לינקולן הגיע להישג פסגה. לא סוף הדרך, אבל בהחלט אבן דרך ענקית.

הנתיב משם לכאן היה זרוע "פירות מוזרים", אנשים רעים במצנפות מגוחכות, אלימות רחוב ושאר מיני חולירע. זה לא נגמר, כנראה, ולכן ניתן אולי להגיד שנשיאותו של אובמה מסיימת פרק בתולדות ארה"ב. מלחמת האזרחים סיימה את פרק העבדות של השחורים בארה"ב ובחירתו של אובמה סיימה את פרק האפטר אפקט. מה הפרק הבא?

ב-1927 יצא לאקרנים הסרט 'זמר הגאז', ארה"ב הכריזה על חוק היובש, בוצע השוד הראשון בהיסטוריה של רכב משוריין להובלת כסף והמשטרה פתחה באש מקלעים על 500 כורים שובתים בקולומביין. באלבמה שחורים לא יכלו לשתות בירה יחד עם לבנים.

למי שלא ספר, 1927 התחוללה בדיוק 62 שנים אחרי סיום מלחמת האזרחים. שנתיים אחר-כך התמוטטה הבורסה בניו-יורק.
המסקנה היא שיש תהליכים היסטוריים שמתרחשים לאט לאט. מסקנה נוספת היא שהדרך עלולה להיות רצופה בקשיים בעוצמה גבוהה במיוחד.

101101-theodor_herzel_avnery

לכן, כשאני מסתכל 62 שנים אחורה ואחר-כך 81 שנים קדימה, אני יכול להרשות לעצמי להיות אופטימי. כי מי יודע, אולי בעוד 81 שנים, ב-2091, יהיה לנבחרת ישראל בכדורגל מאמן חרדי.
ואז סוף סוף נוכל לדעת אם יש אלוהים או אין.

101101-rebbe51

***
התמונה העליונה: אל גולסון כוכב הסרט זמר הגאז, מתוך פוסט על שחורים בתיאטרון האמריקני.

שלושת המזוקנים:
אברהם לינקולן
בנימין זאב הרצל
הרבי מליובאוויטש

דה-מרקר קפה

מה זה פשיזם?

ג'ורג' אורוול

מכל השאלות הלא פתורות של זמננו, אולי החשובה ביותר היא: "מה זה פשיזם?".
אחד מארגוני המחקר החברתי הציג לאחרונה את השאלה הזאת לפני כמאה אנשים שונים, וקיבל תשובות שנעות בין 'דמוקרטיה טהורה' לבין 'שטניות טהורה'. במדינה הזאת אם תבקש את האדם החושב הממוצע להגדיר פשיזם, הוא בדרך כלל יענה תוך התייחסות למשטרים בגרמניה ובאיטליה. אך זה מאוד בלתי מספק, כי גם המדינות הפשיסטיות העיקריות נבדלות זו מזו באופן ניכר במבנה ובאידיאולוגיה.
לא קל, למשל, להכליל את גרמניה ויפן באותה תבנית, ואף יותר קשה עם כמה מן המדינות הקטנות שניתנות להגדרה כפשיסטיות.

ההנחה הרווחת היא שפשיזם הוא באופן מובנה תאב מלחמה, משגשג באווירה של היסטריית מלחמה ויכול לפתור את בעיותיו הכלכליות רק באמצעות הכנות למחמה או כיבוש. אבל ברור שאין זאת אמת, למשל לגבי פורטוגל או לגבי כמה דיקטטורות בדרום אמריקה. וגם, אנטישמיות צפויה להיות אחד הסימנים המזהים של פשיזם, אבל כמה תנועות פשיסטיות אינן אנטישמיות.

מחלוקות מלומדות, שמהדהדות במגזינים אמריקניים זה שנים ברציפות, לא הצליחו לקבוע האם פשיזם הוא צורה של קפיטליזם או לא. ועדיין, כאשר אנו מייחסים את המונח 'פשיזם' לגרמניה או ליפן או לאיטליה של מוסוליני, יש לנו מושג כללי למה אנחנו מתכוונים.
המילה איבדה כל משמעות בפוליטיקה הפנימית. ואם בודקים את העיתונות מגלים ששם אין כמעט קבוצת אנשים – ודאי מפלגה פוליטית או ארגון כלשהו – שלא הוקעה כפשיסטית בעשור האחרון. אני לא מתכוון לשימוש במונח 'פשיסט' בשפת הדיבור. אני מדבר על מה שראיתי מודפס. ראיתי את המילים 'אהדה לפשיזם' או 'נטיות פשיסטיות', או פשוט רק 'פשיסט', מיוחסות בכל הרצינות לקבוצות האנשים האלה:

שמרנים: כל השמרנים, פייסנים או אנטי-פייסנים, נחשבים פרו פשיסטים כאיש אחד. השלטון הבריטי בהודו והקולוניות מתואר כלא שונה מנאציזם. ארגונים שאפשר לכנותם פטריוטיים או מסורתיים מתויגים כפשיסטים סמויים או כ'בעלי מוח פשיסטי'. לדוגמא; הצופים, המשטרה, השירות החשאי, הליגיון הבריטי. משפט מפתח: "בתי ספר ציבוריים הם חממה לפשיזם".

סוציאליסטים: אסכולה נכבדה (לדוגמא: הרמן ראושנינג, פיטר דראקר, ג'יימס ברנהאם, פ.א. ווייט) מסרבת להכיר בהבדל כלשהו בין המשטר הנאצי והמשטר הסובייטי, וטוענת שכל הפשיסטים והקומוניסטים מכוונים בערך לאותו דבר והם פחות או יותר אותם אנשים. בכירים ב'טיימס' (לפני המלחמה) התייחסו לבריה"מ כאל מדינה פשיסטית. ההתייחסות הזאת נהוגה גם ע"י אנרכיסטים וטרוצקיסטים.

טרוצקיסטים: קומוניסטים מאשימים את הטרוצקיסטים בפשיזם סמוי במימון נאצי. השמאל תמך בדעה זאת תקופה ארוכה. הקומוניסטים, ברמה אולטרא-ימנית, הטיחו האשמות זהות בכל קבוצה שניצבה לשמאלם.

קתולים: למעט בקרב אנשיה, הכנסייה הקתולית נחשבת באופן גורף כפרו-פשיסטית, הן כגוף והן כאנשים.

מתנגדי המלחמה: לעתים קרובות פציפיסטים ומתנגדי מלחמה אחרים מואשמים לא רק בכך שהם מסיעים לאויב אלא גם ברגשות פרו פשיסטיים.

תומכי המלחמה: מתנגדי המלחמה בדרך כלל מבססים עניינם על הטיעון שהאימפריאליזם הבריטי גרוע מהנאציזם, ונוטים להדביק את התואר 'פשיסט' לכל מי ששואף לניצחון צבאי. התומכים של 'ממשלת העם' היו קרובים לטעון כי נכונות להתנגד לפלישה נאצית היא סימן לנטיות פשיסטיות. המשמר האזרחי הוקע כפשיסטי מייד עם הקמתו. בנוסף, השמאל ככלל נוטה להשוות מיליטאריזם עם פשיזם. חיילים בעלי מצפון פוליטי כמעט תמיד מייחסים לקציניהם 'מוח פשיסטי' או 'טבע פשיסטי'. בתי ספר צבאיים, צחצוח ומירוק, הצדעה לקצינים – כל אלה נחשבים מעודדי פשיזם. לפני המלחמה, הצטרפות לצבא המשלוח נחשב לסימן של נטיות פשיסטיות. התגייסות וצבא מקצועי מוקעים שניהם כתופעות פשיסטיות.

לאומיים: באופן גורף לאומיות נחשבת כמבוססת על פשיזם, אך האשמה זאת מיוחסת רק לתנועות לאומיות שהדובר במקרה מתנגד להן. לאומיות ערבית, לאומיות פולנית, לאומיות פינית, מפלגת הקונגרס של הודו, הליגה המוסלמית, ציונות וה-IRA – כולם מתוארות כפשיסטיות אבל לא ע"י אותם אנשים.

***

ניתן לראות כי כאשר משתמשים בה, המילה 'פשיזם' היא כמעט לגמרי חסרת משמעות. בשיחה היא כמובן נמצאת בשימוש רחב יותר מאשר בדפוס. שמעתי אותה מוטחת בחקלאים, חנוונים, פקידים, ציידי שועלים, לוחמי שוורים, הועידה של 1922, הועידה של 1914, קיפלינג, גאנדי, צ'אן קיי שק, הומוסקסואלים, הוסטלים לנוער, אסטרולוגים, נשים, כלבים ואני לא יודע מה עוד.

בכל זאת, מתחת לכל האנדרלמוסיה קבורה משמעות. קודם כל, ברור שיש הבדלים עצומים, חלקן קלים להמחשה ואחרים לא קלים להסבר, בין משטרים פשיסטיים ודמוקרטיים. שנית, אם 'פשיסט' פירושו 'בעל סימפטיה להיטלר', כמה מן ההאשמות שמניתי קודם הרבה יותר מוצדקות מאחרות. שלישית, אפילו אלה שמפזרים את המילה 'פשיסט' בלי בקרה לכל הכיוונים מצרפים תמיד דגש רגשי. במילה 'פשיסט' הם מתכוונים, באופן כללי, למשהו אכזרי, חסר מצפון, יהיר, קפדני, אנטי ליבראלי ואנטי מעמד הפועלים. פרט לאותם מעטים אוהדי פשיזם, כמעט כל אחד יקבל את המילה 'בריון' כנרדפת למילה 'פשיסט'. זאת ההגדרה הכי קרובה אליה הגיע המילה הרדופה הזאת.

אבל פשיזם הוא גם שיטה פוליטית וכלכלית. מדוע אם כן איננו יכולים למצוא הגדרה ברורה ומקובלת? אין מצב! לא נקבל הגדרה כזאת – עדיין לא, על כל פנים. הסבר מדוע יהיה ארוך מדי, אך ביסודו הדבר נובע מכך, שבלתי אפשרי להגדיר פשיזם באופן מדויק ללא כמה הודאות שגם הפשיסטים עצמם, או השמרנים או הסוציאליסטים מכל הצבעים לא יהיו מוכנים להן.
כל מה שאפשר לעשות ברגע זה הוא להשתמש במילה בזהירות מסוימת ולא, כמו שנעשה בדרך כלל, כתחליף לקללה.

מאת: ג'ורג' אורוול
פורסם ב'טריביון' של לונדון, 1944

תרגום: רונן מאיר, 2010 (כל הזכויות שמורות)

מקור

התמונה: ג'ורג' אורוול משדר בבי.בי.סי. להודו, 1940 – 1943, מתוך פוסט בבלוג דה וג'יו

דה-מרקר קפה

אובמה קיבל מסירת עומק?

אם יש משהו שמצדיק בעיני את פרס הנובל שהוענק לפרזידנט ברק אובמה זאת העובדה שהוא הנשיא האמריקני הראשון בהיסטוריה שמבין משהו בכדורגל. לא פוטבול – כדורגל.

אובמה

שתי בנותיו, מאליה ונטשה, משחקות כדורגל, הפרזידנט ואשתו נוהגים לבקר באימונים ובמשחקים של הבנות, אובמה יהיה אורח כבוד במונדיאל 2010 בדרום אפריקה והוא דמות מפתח במאמץ של ארה"ב לארח את מונדיאל 2018 או 2022.

אובמה

אובמה

אובמה

אובמה

אובמה

לאחר היוודע דבר בחירתו לחתן פרס נובל לשלום לשנת 2009 חיפשתי איזשהו דימוי מעולם הכדורגל כדי להמחיש את דעתי על הבחירה.
אחרי הכל, אם הבנתי נכון, ועדת הפרס שבחרה באובמה נימקה את החלטתה במונח איכותי מעולם הכדורגל – מסירת עומק.

דעתי המנומקת על בחירתו של ברק אובמה לחתן פרס נובל לשלום 2009:
אקט טיפשי שעושה נזק לעניין שהפרס רוצה לקדם.
זה פרס שמקדם פטפטת, יחסי ציבור של עשייה ולא עשייה ובעצם מציב את הערכים במעמד של בלתי ניתנים להשגה.
התרשמות מחמישה נאומים מוצלחים מעידה על שטחיות ברמות על.
לדעתי, השנה פשוט אין למי להעניק את פרס נובל לשלום.
הועדה המכובדת היתה צריכה להודיע שאין מועמד ראוי ובכך להעביר מסר חזק שצריך להתעורר ולהיות יותר רציניים.
הבחירה באובמה שעוד לא סגר שנה בתפקיד היא רדודה ומוזילה את הפרס.

במונחי כדורגל; הגבהה לרחבה בתקווה שהחלוץ הגבוה יעשה משהו.
אלא שמול הגנות גבוהות ואגרסיביות קטנים הסיכויים שהכדור יגיע אליו.

הסבר מקצועי קצר;
במסירת עומק האחריות היא על המוסר. הוא צריך לייצר לחלוץ מצב אופטימאלי לכיבוש (זאת המילה, מה לעשות). בהרמה לרחבה האחריות היא על האיש ברחבה שנדרש להשתלט על הכדור ולייצר לעצמו מצב כיבוש.

***
התמונה: חולצת בחירות של אובמה עם אחד ממסרי הקמפיין שלו, מתוך בלוג הכדורגל אוף דה פוסט.

דה-מרקר קפה

70 שנה למלחמת העולם השנייה – מי אשם?

090901-polish-border-post

בסך הכל חיפשתי תמונה לשים לציון 70 שנה לפתיחת מלחמת העולם השנייה, ב-1 בספטמבר 1939.

וזה מה שמצאתי בחיפוש על הביטוי ww2 start (השגיאה במקור) בגוגל אימג'ז:
צילום שער של הדיילי אקספרס האנגלי מ-24 במרץ 1933, כ-6 שנים לפני פרוץ המלחמה, כחודשיים לאחר עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה.

090901-DailyExpress_March1933_judeafrontpage

הצילום מופיע בפורומים של אתר חזית הסערה, התומך ב"גאווה לבנה גלובאלית", בדיון תחת הכותרת גרמניה לא התחילה את מלחמת העולם השנייה.
זה מופיע גם באתר יהודים נגד ציונות בדף תחת הכותרת המלחמה הציונית נגד גרמניה הנאצית.

הנוסח המלא של הכתבה מגיליון דיילי אקספרס 24.03.1933 – כאן.

בויקיפדיה יש ערך לדיילי אקספרס וגם ערך מיוחד לגיליון המסוים עם הכותרת המסוימת, שם יש קישור לתמונת השער.

אודות החרם האנטי-נאצי של 1933 באתר של The American Jewish Historical Society.

הצעה לטיול בגוגל
Judea Declares War on Germany.

חובה!!! קחו שעה ורבע לצפייה בסרט הזה שכותרתו, איך לא? Judea Declares War on Germany.
לצפייה בסרט

***
התמונה למעלה: חיילי הורמאכט חוצים את הגבול לפולין ב-1 בספטמבר 1939.

דה-מרקר קפה

ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑